איזה יופי של סיום היה לנו!קמים בבוקר שישי וכל הוויב משתנה…מתארגנים למעבר שוב, למרות שחשבנו שמיצינו ובכל זאת שוב תיקים על הגבים ועוברים להוסטל השני.וואי, המעבר פתאום לאירופה המסודרת, הנקייה והשקטה מרגיש כל כך אחר. פתאום מבינים שממש התרגלנו כבר לתרבות החמה והנעימה שאיתה אמנם מגיע גם הרבה באלגן אבל גם מלא שמחת חיים ברחוב, לעומת הרחוב השקט והמופנם האירופאי…המעבר בעזרת הרכבות הסופר יעילות שלהם מביא אותנו במהירות להוסטל שממוקם לא בדיוק במיקום המושלם שהיינו בוחרים אם לומר זאת בעדינו

מה כבר יכול לקרות בשבוע האחרון…אחרי שנה כזו מלאה בהרפתקאות הייתי בטוחה שהפוסט הזה יהיה רק פוסט של סיכום שכזה…אבל השבוע שלנו היה מעורבב עם מלא תהפוכות.החלטנו שאת הימים האחרונים נעביר באי החלומי הולבוש. שמו של האי הולך לפניו וכל מי שהיה שם מספר בשבחו על הפשטות שלו, על היופי שלו ועל החופים הקסומים שלו.נשמע בול ל-3 ימים שנותרו לנו.השכמנו קום בקוזומל על מנת שנרוויח כמה שיותר מהולבוש. לפנינו מעבורת-אוטובוס- מעבורתמגיעים לתחנת האוטובוס, מתארגנים ומחכים לאוטובוס. אבישי מוציא את הכרטי

שבוע של חופש ושלווה באי הקסום הזה, קוזומל.מרגישה כל כך מדוייקת ההחלטה להיות ככה בסוף המסע הקסום הזה.אז מה היה לנו השבוע??אז קוזומל שמו הולך למרחוק כאי קסום עם חופים קריביים יפיפיים ואינסוף נקודות שנירקול וצלילות מומלצות, הטבע שנמצא פה במעמקי הים הוא לא יאומן. לא להאמין שגם אחרי שנה, אנחנו התיירים מצליחים להילכד במלכודת התיירים הזו… וזה לא שלא ידענו ולא הבנו את הסיטואציה! אבל כשחם לך וכבר הגעת עם מונית לחוף הזה- נשארת לקוח שבוי מה שנקרא… והאמת אנחנו תייריןם והחוף הזה היה שווה

הגענו ל"ריבירת המיה" באופן רשמי.מרגישים שהגענו לאיזור התיירות + חופשת אוגוסט, כל המקומות עם נוכחות גבוהה של תיירים (בעיקר אמריקאים) וגם המחירים בהתאם…אבל ידענו את הכל מראש, רצינו חופים בסוף, רצינו מקומות לנוח ולנפוש, להוריד הילוך ומכאן גם הטיסה הביתה היתה הטובה ביותר אז הננו כאן!אז לא היינו היחידים שחשבו ככה.. והכל בטוב ובנחת – עדיין יש מקום לכולם במרחבים הבלתי נתפסים האלה!שכרנו רכב ליומיים ויצאנו לנו לכבוש עוד יעד של אחד מפלאי תבל הלא הוא Chichen Itza. זוהי עיר נוספת של המיה

רק דיברנו על אתגר והנה עוד אחד הגיע.אחרי נסיעת לילה קצרה מגיעים בשש בבוקר לעיירה בקאלאר…אין ספק שאנו מעדיפים נסיעת לילה של עוד שעתיים, להשלים שנת לילה שלמה…אבל כבר נהיינו גרידיים.הולכים עם כל המוצ'ילות הליכה של 10 דקות בחום שהרבה זמן לא חווינו ..מגיעים לדירה.מכשול ראשון – הגדר הראשונה שהיתה אמורה להיות פתוחה ,נעולה…טוב משתמשים בילד הנינג'ה שלנו, בשביל מה הבאנו אותו לפה אם לא לטפס על גדרות?!? הקופיף מטפס בקלות, מגיע ליעד פותח את הכספת , פותח את הדלת.וואי! דירה מתוקה מתוקה אבל

השבוע הוחלט על תחילת שבוע של נחת. ימים של שהות במקום הנפלא הזה סן קריסטובל.נהנים מהאווירה, מהאותנטיות ומהתחושה ששוהים במקום וחווים אותו בצורה של מגורים. אז יום ראשון זכינו והצטרפנו להתנדבות שמרים איש מרשים בשם יגיל -בחור ישראלי שגר כאן ויש לו הוסטל וטיולים שהוא מארגן. יגיל איבד לפני כ-6 שנים את בנו בנסיבות טרגיות ומאז מארגן גם התנדבות למוצ'ילרים: פעם בשבוע מכינים סנדביצ'ים והולכים לחלק לאנשים שפשוט אין להם. מחלקים פירות וכריכים ומשחקים עם הילדים בכדור. בחצי שנה האחרונה לצערנו

ההתאפסות המהירה שלנו במדינה חדשה מהנה ומרגשת ,כל מעבר נהיה קל ופשוט יותר ויותר. כבר יודעים מה לחפש ואיך ולסנן לעצמנו הרבה רעשי רקע לא רלוונטים, כמו מחיר סביר של כביסה, של סים או בכלל הצעות תיירותיות "משתלמות" במיוחד…אז ביום שישי יצאנו לנו לטיול בכפרים הסמוכים בתחבורה של המקומיים, בקצב שמתאים לנו…הגענו לכפר הראשון San Juan Chamula. מה שמיחד את הכפר במיוחד הוא הלבוש המסורתי – נשים לבושות חצאיות צמר שחורות ובעיקר המנהגים היחודיים להם. המשטר של המקום הוא לא צבא או משטרת מקסיקו יש

יום חמישי פנינו לעבר חוויה חדשה.אחרי עצירה נחמדה בדרך במפלי Las Conchas המרשימים, אליהם לא יכלנו להיכנס עקב עוצמת המים (בכל זאת, העונה הגשומה פה…), עושים את סוף השבוע בלודג' אצל קהילה ילידית בשם Seacacarנכנסים לאיזור ג'ונגל נידח בלי קליטה, בלי מכולות, בלי ציויליזציה…רק אנחנו, הטבע והקהילה שמתגוררת שם.בחור בשם פאול עשה שם עבודה מרשימה בפרוייקט יפה: במקום שהכפר דור אחרי דור ימשיכו להתפרנס רק מעבודות כפים פשוטות וימשיכו לחיות בעוני, בלי השכלה וכו' הם בנו שם לודג' במקום יפיפיה שה

ביום שישי היתה אזכרה לרחל – אמא של אבישי.שוב זום, שוב המרחק שמקשה מאוד ומעצים את הכל.זכיתי בחמות נפלאה, אישה טובת לב ומאירת פנים שמעולם לא דיברה סרה באף אדם, הכל תמיד בנחת ובמאור פנים. כמה געגוע וכמה תחושת פספוס על לכתה בטרם עת. רחל שאהבה לראות עולם ולטעום טעמים חדשים, הספיקה לבקר כמעט בכל מדינה שבה היינו והיא מלווה אותנו. אנחנו חושבים הרבה על מה היא חשבה על המקומות והנופים, איפה בדיוק היא היתה ועוד. תחושת הגעגוע והפספוס של לכתה בטרם עת מלווה אותי בכל עת. שבוע חדש.חודש חדש

סוף שבוע בסן פדרו – אגם אטטילןיום שישי, התאוששנו כמעט ב100% וניצלנו את היום עד תום.יצאנו ל"אף האינדיאני" זה נחשב נקודת תצפית אחת היפות על האגם ועל הרי געש המקיפים אותו. בתוכנית היה לעלות עם הזריחה זה נחשב זמן עם יופי מיוחד, אבל שחרננו כי היינו בחצי כוח השבוע…נסענו לתצפית עם צ'יקן בס (אוטובוסים גואטמלים שנרכשו מארה"ב ,אוטובוסי התלמידים הצהובים שנצבעו כאן בטוב טעם). המחיר שאמרו לנו היה נשמע מופרך, אבל גם אחרי ניסיון מיקוח ובטחון מצד הכרטיסן שילמנו את המחיר.התחלנו לצעוד ושתי גוא

שבת אחרונה באקוודור!יש משהו במוכר שחוזרים אליו בטיול, שנותן תחושה כזו של בית. ככה הרגשנו השבת, כשחזרנו לבית הכנסת בגואיקיל והפנים מסביב כבר היו מוכרות ושאלות של "מה נשמע" ו-"איך היה השבוע?", מקבלות משמעות של מוכר ונעים.בשבת אכלנו אצל משפחת מלכה. בעצם, זו שבת ראשונה שלנו השנה שהתארחנו בבית.. השולחן היה מלא כיד המלך בשפע של אוכל ביתי טעים-טעים ואווירה כיפית ומהנה. אני מרגישה שכבר כתבתי על זה רבות אבל, באמת – משהו בזה שאנחנו מגיעים כל-כך נקיים למפגשים, בלי שום מחיצות, מביא לנו פ

אחרי נסיעה של 24 שעות שכללה 4 שעות בסירה' מעבר ל-ואן kעוד שעתיים ,המתנה שעה בתחנת אוטובוס ונסיעת לילה עם אלף עצירות בדרך.. (תוך כדי עושה מאמצים שהבלוג יצליח לעלות למרות וויפי מועט ועגום..) הגענו סחוטים בשישי לעיר גואיקיל.מרחמים על עצמנו (רק קצת. תכלס, התרגלנו לנסיעות האלה) ובכל זאת – מתבאסת קלות. בכל זאת יום שישי וזה תמיד הזמן שלנו לדבר עם המשפחה והחברים .. שלא לדבר על הפנקייקים המסורתיים…בתכנון להגיע לבית חב"ד בעיר בשבת ולכן פנויים יחסית מארגונים.יודעים שיש מסעדה כשרה בעיר,

עוד חג לפנינו ,הפעם בלי בית חב"ד לידינו,השבוע נהיה באמזוניה (תחילת אגן האמזונס שנמצא באקוודור- אלו בעצם יובלים שמגיעים לאמזונס עצמו, כיוון שרובו של האמזונס נמצא בברזיל…) והדבר מחייב להתקרב לכיוון ולכן מחליטים אחרי הרבה התלבטות לעשות את החג בעיר Tena,אי שם… חור בדרך אל… הדירה היתה מושלמת ונעימה.העיירה מנומנמת, אוכלוסיה אחרת, יותר אינדיאנים ומצאנו בה פארקים יפים לשוטט בהם.בשבת אמנם הגשם לא הפסיק וירד במלוא עוזו אך היו רגעים של שמש ושמים בהירים, בהם הספקנו ללכת לפארק עירוני מושק

באניוס.בנוסף לשפע המים והירוק שיש בה, העיירה שופעת גם ממתקים מיוחדים ומלאת סוכרים… נראה לי שזה ללא ספק מצביע על כך שהמקום עונה על הצרכים של כולנו. אז ביום שישי המשימה היתה לצוד את חנויות המפעל של הממתקים האלה ולראות מה מכל הטוב הזה נצליח להכניס לקירבנו…התחלנו במפעל ממתקים של גויבות (כן כן …). סירי ענק שמבשלים בהם גויבות בתהליך של בישול והוספת סוכר יוצרים ריבות ומרמלדות – חגיגה לעיניים ולחיך (לרובנו..). בטננו התמלאה מעט וממשיכים למפעל הבא – הפעם מחפשים את מפעל הסוכריות (Millef

יום שישי ראינו בתחזית שיש לנו כמה שעות טובות ללא עננות, לכן משכימים קום ויוצאים לדרך, לא לפני שיושבים על ארוחת הפנקייקים המסורתית.לשמחתנו, נהנים לראשונה משמש נעימה! עולים ברכבל ולעינינו נגלה נוף יפיפה של קיטו ושל ההרים המוריקים מסביב. לא את כל המראות שאפשר לראות מהנקודה הזו ראינו, אך בהתחשב במה שהצלחנו – אנחנו ממש מרוצים.מסתובבים לנו על ההר, נהנים מהנוף המשגע, מתרגלים גובה של 4000 (סבתא ואלקה חדשים פה…) ,נהנים כמו כולם מהנדדנה אל הנוף שהוצבה שם להנאה ולצילומים וכמו שהבטיחו, ל

נפרדים מלימה, שהיתה תחנת מעבר עבורנו בחודשים האחרונים ונהננו ממנה מאוד, עיר נעימה מסודרת וכיפית לשוטט ברחובותיה. לא כתבתי את מאחורי הקלעים של התחושות שלי בשבועיים האחרונים…אמא שלי ואחי אלקה פוגשים אותנו ביעד החדש – אקוודור.אבל מה?!שנתיים וחצי של קורונה וההורים שלי נזכרו להדבק דווקא עכשיו…אז מעבר לדאגה לבריאותם מרחוק, תמיד המרחק מעצים הכל… היתה דאגה רצינית באוויר שאמא שלי לא תצליח להגיע ..כמה חיכיתי לרגע וכמה מתח היה כאן.לשמחתנו, התזמון היה מדויק להפליא… וישר מהמיטה הופה למטוס

השבוע נשארנו בהוארז להנות מהטיולים היומיים שבאזור.מטורף הנופים שיש פה. יש אין ספור אפשרויות לטיול ואתה רק צריך לבחור ולדעת שבכל בחירה שלך אתה מוותר על מקום אחר יפה וטוב.נו, זו השנה שלנו – למידה לדעת שלא להכל נצליח להגיע ויש משהו טוב ונעים בלהישאר עם טעם של עוד.השבת אחרי הטרק היתה בול במקום ובדיוק מה שהיינו צריכים לעצמנו. שוב זכינו לארח בביתנו חברים טובים ויקרים ללבנו מהטיול: נדב ורות, מעיין וינאי. החיבור בין כולנו נפלא והשהות יחד מעניינת ומהנה. אירוח בערב שבת ומנוחה מלאה בשבת

השבוע סוף סוף הסתדר מבחינת הזמנים והלוגיסטיקה לצאת לטרק רציני. אחד האירועים שכולנו חיכינו וייחלנו שנצליח לעשות.התלבטנו בשל אירועי השבוע אך הבנו שלא יתאפשר אחרת ולכן בחרנו שנציין את יום הזכרון ויום העצמאות פה בטרק בדרך שונה ומיוחדת משלנו.וכך יצא שבחמישי נפרדנו מקוסקו בטיסה, אחרי שבוע שלם של פרידה ומנוחה.הגענו ללימה ומשם נסיעת לילה להווארז – בירת הטרקים של פרו.שישי שבת עברו עלינו במנוחה ובמפגשים קסומים…בשבת בבוקר ארחנו בשמחה את יובל ינאי (מהושעיה, כן כן… עוד אחת שגידלתי) ובעלה

שביעי של פסח, חג ארוך לפנינו וצלחנו אותו בכיף גדול.בחג עצמו הזמנו לשתי הארוחות חלק מחברינו המוצ'ילרים שהכרנו בדרכים ונותרו יקרים לליבנו.הרגשת האירוח ושהבית מתמלא בעוד אנשים לכבוד החג שימחה את כולנו.בשבת בילינו בבית חב"ד.תפילת שבת היתה מעניינת, מכיוון שהחב"דניקים חוגגים יום טוב שני ואנחנו כבר היינו בשבת קודש רגילה, כך יצא שהתפצלנו ל2 מניינים, כי התפילה היתה שונה.כולנו מרגישים כבר בני בית (והילדים יותר מכולם) בבית חב"ד והכנסת האורחים שם מרגשת ונעימה.קשה להוציא אותם משם הביתה וה

ערב חג ,שמחה והתרגשות מהולה בגעגוע למוכר והאהוב.אחרי בוקר של שיחות לארץ לכל אהובינו וסיום כל ההכנות אצלנו, הולכים לבית חב"ד לתת יד, אפילו הטילו עלינו את תפקיד הכנת החרוסת! כן כן, הכנת חרוסת ל-1500 איש ואבישי מלך החרוסת נרתם בשמחה למטרה!קילפנו ביצים,חתכנו עגבניות, קשרנו שקיות למצות – כולנו עבדנו ונתנו יד והיתה חוויה מהנה במיוחד!!חוזרים הביתה שעה וחצי לפני החג ומגלים שהדלת לא נפתחת, אחרי מספר רב של ניסיונות אלימים יותר ואלימים פחות, מנסים את בעלת הבית.לא עונה.‏עומדים חסרי אונים

אוטוטו פסח וזה מוזר ממש. אין מסביבנו ריח של אביב, גם לא ריח אקונומיקה ושום דבר לא מתחיל להצהיב , לא מתווכחים ביננו אם זה הזמן לנקות חלונות וארונות בגדים, הפחים לא מתמלאים בכל טוב ואין שקיות בגדים יד שניה שנערמות… מלבד ההכנות הקטנות שלנו של הצטיידות בכלי פסח חדשים ושתי חבילות ששימחו את ליבנו השבוע מאוד מאוד!! האחים של אבישי שלחו לנו חבילה מלאה בכל טוב של מוצרים כשרים לפסח, התרגשנו מאוד מאוד!! ועוד חבילה מההורים שלי שגם היא כללה מוצרים כשרים לפסח ,כיפות ואפילו בגד חדש לחג. כמה

טוב, נתקענו באיקה. קצת שממון פה ולא בדיוק המקום האידיאלי להיתקע בו … החלטנו לשמח את ליבנו ונסענו שוב לסקי חולות עם באגי. היה מהנה ביותר, אפילו המסלול שווה יותר משבוע שעבר. הפעם קינחנו בברד במחיר שווה לכל נפש וחזרנו עם לב שמח להכניס את השבת. השבת עברה בנחת, לקראת צאת השבת היינו במתח: מה קורה עם השביתה? האם הפעם נצליח להגיע ליעד? בצאת שבת מבינים שאין סיכוי..השביתה נמשכת וההפגנות אף מאיימות להתגבר.Plan b יוצאת לדרך .מזמינים מהר אוטובוס ללימה וטיסה לקוסקו למחר.השינוי הזה גורר פגי

הגענו לאיקה, נקודת הטיול הראשונה בפרו. בתום נסיעה של 4 שעות מגיעים לעיר שהכינוי "לא יפה במיוחד" יהיה שם מחמיא עבורה…אבל יש הבטחה שסביבה יש הרבה דברים נהדרים.. מגיעים לדירה, בעל הבית מסביר פנים, הדירה מסבירת פנים עם חצר גדולה ונמצאת בתוך שכונת מגורים סופר נחמדה,מסביבנו דיונות חול מרשימות ביופין וגובהן. יום שישי מתקתקים בישולים ויוצאים להוקאצ'ינה, נוה המדבר המדובר. במרכז איקה קופצים עליך מכל עבר סוכני נסיעות שונים שמציעים לנו חבילות שונות לטיולים ולאטרקציות. מזכיר את הרפובליקה

יום אחרון בארגנטינה חוגגים כמיטב המסורת שפתחנו – בחגיגה בלונה פארק. כן-כן… שוב יום שלם של סחרחורת , של לב שיורד למטה ועולה שוב בחזרה. הלונה פארק נמצא בפרבר יפיפיה (Tigre) של בואנוס איירס, כשעה נסיעה ברכבת ומגיעים למקום ירוק ,נעים ומטופח. העיירה שוכנת על גדות נהר חום אומנם, אבל נהר שפעם שימש כנמל והיום רציפי הנמל הישנים מלאים בחנויות ומטופחים היטב. הזכיר לי קצת את נמל תל אביב.. מספיקים קצת להסתובב ונכנסים ללונה פארק. כמו תמיד קשה להוציא את הילדים משם, אבל בשלב מסוים השעה מתחיל

כבר חצי שנה שאני לא בארצי.כבר חצי שנה ועברנו יותר מ-30 בתים ולכל אחד מהם דאגנו לקרוא הבית שלנו, כי מה זה הגדרה של בית אם לא האנשים שבתוכו שיוצרים לו את המשמעות.כבר חצי שנה שפיתחנו מיומנות מרשימה לפירוק התיקים,הכשרת המטבח,קניה לדברים בסיסים, התאקלמות ואריזה מחדש.. שוברים שיאים של עצמנו..כבר חצי שנה שאני קמה לצד האיש שלצידי מסתכלים זה בזה בחיוך ויודעים שעשינו את ההחלטה הטובה וששנינו כאן היום על מנת להישאר ולא ממהרים להפרד איש איש ליומו.כבר חצי שנה שאני זוכה לראות את החיוך המתוק

השבוע עבר עלינו באמת בנחת ובשלווה, בעיקר בהכנות ליעד הבא. כן-כן… הגיע הזמן לעזוב את ארגנטינה. בינתיים, צריך להמשיך הלאה, לשבת המלכה ולחג הפורים. אז אחרי שבת מושלמת מלאה בשלווה, במנוחה ובארוחות שבת טעימות ומשובחות עם משפחת בן ישי (אפילו מטבוחה טעימה היתה לנו עם החלה!) ושתיית קפוצ'ינו (אחד הטובים!) בבית הקפה בפורממרקה. יום ראשון. היום שלפנינו כולל נסיעה ארוכה-ארוכה, 24 שעות מחוחוי – לבואנוס איירס. כן-כן, אמיצים אנחנו. שום אוטובוס לא מפחיד אותנו (עדיין). הליכת בוקר לשחרר שרירים

מגיעים לסלטה לסופשבוע.מגיעים ומרגישים כבר אווירה אחרת משבוע שעבר. הכבישים עמוסים, החנויות פתוחות , המוני אנשים מבלים ברחובות ובכיכר המרכזית. מקבלים את הדירה וואו! איזו דירה! איזו ממלכה! מעוצבת בטוב טעם, על הכיכר המרכזית. החלונות פונים אל הכיכר, מוזיקה נעימה בוקעת מבין החלונות, איזה שינוי משבוע שעבר. דוגרי? מגיע לנו אחרי שבוע שעבר…נושמים טוב.בשבת אנחנו שוב אחראים על פתיחת בית חב"ד. ביום שישי מסייעים בדברים קטנים: מפרידים ביצים, מדליקים את האש ,מפרישים חלה …למבשלת מאירת הפנים ו

נחיתה רכה בסלטה. העיר עצמה יושבת בתוך הרים ירוקים וגבוהים, מפתיעים ביופי שלהם ובירוק שלהם. הרי הגענו למדבר, לא? בשבת היינו אחראים על תפעול בית חב"ד. נו, הרגשנו חב"דניקים לרגע. אבישי מצא עצמו מתחזן, אומר דבר תורה, דבר שאם לפני שנה הייתם אומרים לי שהוא יעשה, הייתי אומרת אין סיכוי… חוץ מאיתנו הישראלים שמטיילים ומחפשים מקום מקלט בשבת, היה איתנו גם חואן – בחור מקומי שמגיע כל שבת לארוחות, באיזשהו שלב של השיחה הקולחת סביב שולחן השבת, הוא עוצר ואומר: "כל שבת אני מופתע מחדש איך קבוצה

בסוף השבוע חגגנו יומולדת ,הפעם לאהבת חיי, האיש שלי, שאיתו החלטתי כבר כמעט 17 שנה לקום בבוקר בשמחה ובאהבה גדולה.בוקר שישי התחיל בזום הפתעה (עם החבורה של אבישי) שריגש את אבישי עד מאוד. והמשיך בהכנת עוגות יומולדת: אחת לילדים- שוקולד כמובן ..והשנייה לילד היומולדת שהעוגה האהובה עליו היא עוגת תפוחים… נאלצתי לאלתר, כי את המתכון המקורי לא מצאתי (ותודה שירה, בעלת המתכון ואמא שניסיתן לעזור..). הילדים היו עסוקים בציורים, קישוטים והכנת ברכות וסרטון מרגשים ביותר – אמיתית.אז לצערי, המתנה א

הרבה שואלים אותי על השבתות שלנו. אז כמו בבית, גם כאן השבת היא סיבה מצוינת סוף סוף לעצור לרגע הכל ולנוח באמת . וכאן מהמקום שאין לנו את שגרת בית הכנסת, התפילות וההויה של שבת, שבארץ היא מובנת לנו מאליה, פתאום יש לנו תפקיד – להכניס את האווירה שלנו לתוך עולם שכולו לא עושה כמונו… אז מעבר לבישולי השבת והחלות שממלאים את הבית בריח השבת, אנחנו מתפללים יחד וקוראים יחד בתורה מה שכמעט תמיד מוביל לשיח משותף על הפרשה. חוץ מזה, סבא משה קיבל תפקיד לצלם לי כל שבוע את הדרשה של הרב עילאי עופרן מ

יום שישי נאלצנו לעזוב את הדירה כזכור…תזמון גרוע בשבילנו, הדוסים.. אבל, בזכות אנשים טובים השתפר מצב רוחנו פלאים ואיתו כבר הכל הסתדר.אז הכל התחיל כשבעלי הבית המקסימים שלנו הודיעו שהם באים לאסוף אותנו ( 2 רכבים.. משפחה גדולה..) , מרחק של כ-25 דקות נסיעה. היינו בשוק וסירבנו בנימוס, אך הם בשלהם. הגענו לבית חמים ונעים שנמצא בפרבר חמוד ונעים של ברילוצ'ה – Dina Huapi. הרגשנו שהגענו לבית.תחושה נעימה.7 דקות הליכה בנחת ואנחנו באגם וחוף מדהים. הנוף של האגם וההרים מסביב מרחיב לבבות.התארגנ

איך הזמן עובר לנו מהר.. השבת חגגנו לנוה יומולדת 12. כן כן שנה הבאה בר מצווה. גדל הילד… 2 ניסיונות בתנור החדש ועם התבנית החדשה (כי חד פעמי אין פה ..) ובסוף יצאה עוגת יומולדת שווה בהחלט וטעימה! החברים עשו לנוה זום בשישי בבוקר, נתלו פה בלונים, ברכות בורכו והאחים הפתיעו עם סרטון חגיגי, מתנת היומולדת שמורה לבקשתו לברילוצ'ה… בשבת הסתובבנו בעיירה החביבה ונהננו משוק ססגוני מלא אומנות ויופי… ביום ראשון קבענו עם השכרת רכב שנקח אוטו ותכננו לחרוש פה את האיזור, אבל למרבה הצער קיבלנו הודעה

יום ראשון מזג האוויר לא איפשר יציאה אז הוקדש ליום של למידה.. כמה מילים על הלימודים..תכלס, בואו נדבר על זה רגע..זה לא פשוט! ללמד 3 ילדים במקביל כשכל אחד זקוק ללמידה אחרת ובנוסף יש את אביה שגם הוא זקוק ללמידה ולתשומת לב.. ואיכשהו תמיד אחרי הימים האלה אני יוצאת מתוסכלת ומרגישה שלא עשינו "עד הסוף" ושלא הגענו לכל אחד כמו שהייתי רוצה.. ואז, באחת מהיציאות שלי שבהם אני לוקחת אוויר לעצמי לבד ושותה קפה בנחת ומתמלאת בכוח, לפתע חשבתי כמה זה פשוט! ממש כמו בבית ספר – פשוט להכין מערכת ברורה

אל צל'טן אל צ'לטן…העיירה הזו פשוט יפיפיה. ממקומת ב"חור", באמת באמצע שום מקום, כשהדבר היחיד שיש כאן בלי סוף הוא יציאה לטרקים.. באמת חלום. אנחנו בתוך הטבע ממש-ממש.הקליטה ככה-ככה (וזה אם ממש מגזימים), אספקת מזון פעם בכמה ימים אז אם יש לך מזל – הגעת בדיוק כשהגיעו הירקות ואם לא תסתדר עם מה שנשאר, והסופר? לא ממש סופר… זו מכולת כמו בכל ישוב לגיטימי בישראל… מזל שיש 3 כאלה אז בסופר אחד הצלחנו להביא עגבניות, בשני חילצנו את המלפפונים ובשלישי נשאר בנס קצת גמבה וכרוב ו…הופה! הצלחנו להרכיב

שבת עברה עלינו בטוב במנוחה אמיתית ובשלווה בבוקר יצאנו לשוטט בעיר מעט וראינו את גינת סאן מרטין והמגדל המפורסם של העיר שבקצהו שעון קיר שהעיר קיבלה מתנה מבריטניה נהנו אף מהחלפת משמר חביבה באנדטרדה שבקצה הגינה. אחה"צ זכינו לביקור משמח במיוחד של משפחת ורבר שהחיבור ביננו ההורים ובין הילדים היה מיידי ונעים.. ביום ראשון פקדנו את האתרים העיקריים והמיוחדים של העיר- תאטרון קולון, האובליסק,כיכר מאי והבנינים הסובבים אותה. בכנסיה שבכיכר התרגשנו מאוד לראות קיר שיש בו תצלומים שונים של מגילת

בוגוטה קיבלה את פנינו בשמש מבורכת ,אומנם כל העיר התכוננה לחג והרבה דברים היו סגורים אבל עדיין הצלחנו להנות ממה שיש לעיר להציע. בשבת קבענו ללכת לבית הכנסת הספרדי של העיר, ערב שבת התחלנו לצעוד.צעדנו וצעדנו וצעדנו… לא חישבנו נכון את המרחק מהדירה לבית הכנסת וכך יצא שהלכנו במשך שעה ולתפילת ערב שבת הגענו בדיוק כשכולם נפרדו לשלום… היתה הליכה קשוחה בחזור. אומנם התחלנו אותה בשירה של קבלת שבת שהפסדנו אבל חיש מהר הקטנים אותתו בסימני רעב ועייפות… גם הרגל של דביר אותתה שקצת הגזמנו…בשל המצ

בוקר שישי התאוששנו מהנסיעה לוייה דה לייבה והחלטנו לצאת לחרוש את האיזור ברגליים, או יותר נכון, באופניים.. אז עשינו כבר יום קודםברורים מרובים עם חברות השכרה ורק נציגי חברה אחת אמרו שיש להם אופנים גם עבור אביה .. אז קבענו איתם. ביום שישי, שמחים ומלאים אחרי ארוחת הפנקייקים המסורתית של יום שישי היינו מוכנים ומזומנים להוריד את הקלוריות שהרגע הכנסנו לקרבנו… כשהגענו לשם הבנו חיש מהר שמדובר בחלטורה (בעצם, כבר אתמול כבר הבנו אבל זרמנו…) ואופנים לגודל של אביה לא באמת היו… שוב לא נפלה רו

את שבוע שעבר סיימתי עם חובת תמונות מהרפטינג לכבוד יומולדת של דביר.. בשבת חגגנו לדביר יומולדת והצלחנו להכין עוגת יומולדת כשרה וטעימה במיוחד! ( מזל שהיומולדת הראשונה אחרי 3 חודשים בחו"ל והצלחנו לרכוש מיומנות של איזה קמח, איזה סוכר, איך לתפעל עוגה בתנור גז / תנור שעובד עם גריל בלבד/ טוסטר אובן ועוד שלל בלתמ"ים שלא עצרו אותנו מעולם לנסות להכין עוגה לשבת!!! ). זכינו השבוע לקריאה מלאה עם כל הטעמים ,היתה קריאה מרגשת ! רק הסוכריות לא היו סן חיל הוכתרה כמקום עם משחקי טבע. יש פה טבע מש

יום אחרון בגואטפה. נפרדים מהאיזור בנסיעה לאיזור סן רפאל, העיירה הסמוכה. טיול יום בנחת ובכיף, לאיזור קסום של נחל בין הבתים. תחנה ראשונה מפל Balneario La Casuela, שנמצא בפלג קטן שנשפך לRio Bizcocho שגם הוא נחל די שכוח (פי 2 גדול מהירדן, כן?) שנשפך לRio Guatape. הבריכה קסומה, והילדים, למרות מזג האוויר הלא חם במיוחד ישר חולצים בגדים ונכנסים למים , נוה רואה את המקומיים קופצים ממדרגה מגניבה והוא אחריהם. אחרי ארוחת צהריים שווה במיוחד במפל (אין כמו שאריות שבת… דג פורל, מוקפצים ואור

יום חמישי עוד הדלקת נרות בהכנת ספינג'ים מטורפת של אבישי .. כאילו אין קליטה שהשנה אנחנו לא מארחים… מן הון להון התכתבתי לי בוואטסאפ עם החבר'ה של בית חב"ד לקראת השבת והזמנתי אותם אלינו לחלוק עימנו את ערמת הספינג'ים ..בכל זאת למה שרק אני אשמין מהדבר הזה?!? זכינו בביקור מהנה ומעניין ביותר של שלושה שליחים (לוי, שמואל ונתי) שנמצאים כרגע במדג'ין ובמטייל אחד (נדב) שבא עם אישתו לטייל, יכולת הזרימה הזו כל כך מהנה ומיוחדת ויוצרת כל כך הרבה חיבורים מיוחדים שאין מצב שבארץ היינו מצליחים לחו

.חג החנוכה עובר עלינו בשמחה ובנחת. איזו הרגשה נהדרת זו שלא צריך להתחנן לאיזה יומיים חופש מהעבודה ולקוות שזה יצא לפועל… פתאום הכל כך כך פשוט – יש שבוע שלם של חג שאנחנו יחד.. אומנם אנחנו רגילים כל כך שחנוכה מלא אצלנו עד תום בהדלקות נרות עם משפחה וחברים ויוצאים לטיול המסורתי בנגב ליומיים-שלושה עם אפלקרים ודגן..אבל לפחות קיבלנו שבוע שלם של חופש… התארגנו לחג מבעוד מועד: הכנו מבצק מלח חנוכיות מהממות בביצוע יצירתי של הילדים שנהנו מהעשייה ומהתוצאה. נרות – לא בעיה למצוא פה – ליד כל כנ

כל שבוע שעובר מרגיש יותר עמוס בחוויות מקודמו… השבוע החל מביקור ב- Santa Rose de Cabal, סנטה רוזה נמצאת אף היא בעמק הקפה. קמנו השכם והבוקר התחיל חלק ונעים בנסיעה ממניזאליס לסנטה רוזה. היעד היום היה לבריכות חמות בטבע הנושקות למפל מים טבעי. הגענו לעיירה (שלא עשתה עלינו רושם מי יודע מה נעים…) וחיפשנו את האוטובוסים למעינות החמים. כשראינו את השלט "information" שמנו צעדינו לשם וזו בדיעבד היתה הטעות הראשונה של הבוקר … העובדת שם הודיעה לנו שהאוטובוס מגיע בשעה 12:00 ( השעה היתה 10:3

נדמה לי כי מקום מיוחד ויחודי דורש פוסט משלו. אז יצאנו לטיול יום באיזור שנקרא Las Nevados.המקום נמצא באיזור של העיר מניזאלס מה שדרש מאיתנו להגיע לעיר כבר יום קודם, מכיוון שיש הרבה מה לראות והשקיעה מוקדמת. בנוסף, מזג האוויר לקראת הצהריים בדרך כלל נהיה קשוח יותר, לכן היציאה ממניזאליס נקבעה ל5:00 בבוקר!! התארגנו יום קודם: תיקים מלאים באוכל כמו זוג הורים פולניים (נראה לכם שכולם שם יהנו מארוחות מבושלות והילדים שלנו יבהו בהם?! ) כריכים מלאי כל טוב, פירות, עוגיות, ופלים (תודה לועד ה

וואו מאיפה להתחיל? זה הולך להיות פוסט קצת ארוך……איזה שינוי. כמה התפר הזה בין המעברים היה לי קשה כמה לילות של שינה קלה ומחשבות אבל וואו כל כך יפה פה ונעים פה שקשה לי לתאר במילים כמה זה מרגיש נעים וטוב ונכון. למרות שבשדה התעופה הרגשנו כמו בסרט עת נפלנו על פקידה "מגדילת ראש" שהחליטה שכרטיס היציאה שלנו מקולומביה לא מספק ( עשינו הכל כמו שצריך…הזמנו כרטיס פיקטיבי בחברה מסודרת שילמנו עליו, הכל היה כמו שצריך…). אוקי מה עושים?? מזל שהגענו מספיק זמן לפני… כל מה שאמרנו לא שיכנע אותה ולא

להרגיש בבית גם כשאתה לא בבית עוד שבוע נפלא בסלנטו עבר עלינו.מציינים חודשיים של טיול! לא יאומן שהזמן עובר כל כך מהר.אחרי חודשיים של טיול יש כבר איזושהי שגרה של טיול (טוב, אולי שגרה זה מילה מוגזמת..),אבל הכוונה היא שיודעים יותר איך להתנהל בכל הדבר הזה. מדהים איך אנחנו, בני האדם, גם בחוסר שגרה -פשוט צוברים לעצמנו הרגלים חדשים …ואחרי חודשיים, גם הלב מתמלא יותר ויותר בגעגוע…(נו, אף אחד לא קונה כרטיסים ובא לבקר אותנו???), ומצד שני סלנטו כל כך נעימה וממש מרגישים פה תחושה של בית בלי

יש את הרגעים האלה, אני קוראת להם רגעי ההזדמנות, הרגעים שאני תמיד רוצה לקחת בשתי ידים ולהיות בהם הכי ברורה ,הכי טובה ולענות הכי נכון ,רגעים שאני רוצה שיהיו מכוננים עבור הילדים שלי גם אם לא יבינו זאת כעת אלא רק כמשהו שיעצב את האישיות שלהם. אני מתכוננת לרגעים האלה של השיחות האקראיות שתופסות אותך "לא מוכן"…נו, כולנו מכירים את הרגע הזה שהילד שואל "איך מביאים ילדים לעולם" בדיוק כשאתה מדבר עם איזה שכן בחוץ.. ואתה חייב לתת לרגע הזה להיות נוכח ולענות הכי נכון שאפשר. כי אלה הרגעים שהשי

שבוע של מעברים.בראשון שני נפרדים בנחת מלאס טראנס: עוד קצת חוף, עוד פינקולדה, עוד קפה על החוף, מחפשים מזכרת קטנה מהרפובליקה.מצליחים לאתר דג כשר היישר מהדייג בשם דורדו (הדג, את הדייג שכחנו לשאול לשמו) או בשמו העברי רעמתן כחלחל (ותודה לרב חיים שסייע בעניין הכשרות ובהמלצה על מתכון כמובן). אז היתה פה ארוחת פרידה שווה עם דג טרי היישר מהים ואפילו מרק דגים הוכן ממנו (אל תשאלו…)השבוע גם הצליח כל אחד מילדנו לעשות מפגש עם בני הכיתה שלו בזום:אביגיל-הלל הכינה מצגת על הרפובליקה והסבירה לחב

שומר מסך השבת אחרונה ב Sosua עברה עלינו בנחת..לראשונה מזה חודשיים הזמנו אלינו אורחים לארוחת שבת! היה מאתגר להכין אוכל כשר במינימום כלים והתוצאות לא היו אנינות טעם כמו בבית והשולחן לא היה ערוך כי אין באמת שולחן בגודל המתאים ואין מספיק כסאות אבל יש משהו כל כך משחרר בזה.. שזה מה שיש וזה לגמרי בסדר ולא צריך להתנצל רק להינות מהחברה ובאמת היה שווה כל רגע.למדתי כי מפגש עם אנשים לא דומה לעוד מפל או נחל שרואים בדרך. הוא משאיר אחריך חותם אחר, ופותח לך עולמות.היתה אווירה טובה ונעימה וזה

איכשהו המתנה הזו שאבישי קנה לי לקראת היציאה למסע נראית לי הכי מתאימה לפתוח את הפוסט של השבוע. יש משהו נפלא להכין את קפה הבוקר, להריח אותו ולקרוא את המשפט הנהדר הזה. אז לחיי ההתחלות וההחלטות שבדרך! השבוע הזה מתמקד בסיום תקופה.זהו, נפרדים מסוסואה. תכלס? זה מרגיש ממש בזמן. הגענו למיצוי, אבל בכל זאת – מעבר ראשון… פתאום שוב לצאת מאזור הנוחות וכבר הכרנו אנשים מקסימים וצריך להפרד ומי יודע מתי בכלל נפגש…אז נכון, זה מעבר להמשך המסע וזה מרגש. אבל מביא איתו גם סטרס: איך יהיה? איך ולאן ה

כוכב ים עוד שבוע מלא חוויות עבר עלינו. בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי קמה בבוקר (בנחת) ושואלת את עצמי "מעניין עם אלו חוויות נסיים את היום שמחכה לנו", כי באמת כל יום שונה ממשנהו, מטעינים את עצמנו באינספור חווית, מדהים. נתחיל בזה שהגיעו למתחם שאנחנו נמצאים בו עוד 3 משפחות ישראליות והשמחה היתה רבה! פתאום אפשר לדבר בשפה שממש מבינים אותך, להביע את עצמך, לשתף, לחוות -בעברית. מדהים איך הילדים היו מאושרים לשחק עם ילדים שלכאורה זרים להם לחלוטין וככל הנראה בנקודת זמן אחרת, בארץ, לא