וזהי רק ההתחלה
על הטיסה ההורים שיתפו אותנו כבר כשהייתי בן חמש( לפני כשש שנים) אבל הם לא ממש סיפרו לנו מה עומד לקרות, הם סיכמו את זה במשפט קצר "לי ולאבא יש חלום, לטוס לשנה לחול" כבר אז התחלנו במחאה- מה לטוס?לשנה? חיים בסרט!! אין מצב, והתחיל וויכוח מתי אנחנו מתכוונים לטוס אני ודביר ניסינו להסביר שאי אפשר כי אין שנה מתאימה לכל הילדים אבל ההורים מצידם החליטו שזה הגיוני וכך זה הסתיים,הפעם הבאה ששמענו על החלום הזה היתה לפני חצי שנה בערך, בסביבות יום העצמאות.אז עדיין חשבנו שהם צוחקים איתנו אבל כשהם הסבירו שהם רציניים לגמרי אני ודביר הבנו שאנחנו בבעיה,למזלנו כבר היינו גדולים והיינו יכולים להתווכח( בדיעבד לא היינו צריכים להתנגד ממש כיף פה בחול) התחלנו בתלונות שאביה עדין לא ממש גדול, אחר כך זה עבר לשנה הבאה יש לי בר מצווה, אביה עולה לכיתה א' ודביר מתחיל תיכון, ההורים התנגדו לטענותינו ולרגע היה נדמה שהם אף פעם לא היו ילדים והם בכלל לא מבינים כמובן שהתנגדו שזה יהיה השנה כי דביר בכיתה ח' ואני מתחיל כל מיני פרויקטיים השנה בבית ספר-חונכות,ימיה וכו… כמובן שאחרי שדביר מתחיל תיכון כבר בטוח לא מתאים ואין על מה לדבר…
אבל כשההורים חתמו על חוזה להשכרת הבית וההורים התחילו בהתארגנות הבנו שאין אחורה פנה או פניית פרסה פשוט אין, אני ודביר לא ממש התרגלנו לעובדה אבל אחרי ששמענו את ההורים מדברים עם חברים הכל השתנה כל החברים של ההורים פירגנו והתחילו בדיבורי איזה כיף לכם ומי היה מאמין ככה באמצע החיים לעזוב הכל, איזה חלום ולאחר מכן התחלנו לעזור במאמצים ולארגן את הטיול ( זה שהפעם ההורים ניצחו וצדקו לא אומר שזה תמיד ככה, הרבה פעמיים ההורים לא מבינים אותנו הילדים…)
אבל הבעיות לא נגמרו החברים החלו להוות בעיה, למה אתם עוזבים?לא נוכל להסתדר בלעדכם!!! וכו…( עכשיו כמעט כל הבעיות נגמרו כי הבעיה עם החברים נעלמה כלא היתה)
התחלנו להיפרד ממשפחה וחברים, היינו צריכים לטוס בה' בתשרי אבל הטיסה נדחתה ב10 ימים מכיוון שמדריד היתה אדומה והיה לנו שם קונקשין…
, בחג ראשון של סוכות היינו כל אחר הצהריים עם חברים עד למוצאי החג( בכל זאת נפרדים
) במוצאי החג לא הצלחנו להירדם אז ישנו רק שלוש שעות, כל התיקים כבר היו מוכנים ובשלוש וחצי לפנות בוקר התארגנו בשיא המהירות ויצאנו לרחוב הקריר והלא ממש שומם משום מה, בשעה ארבע הגיעה המונית שלקחה אותנו לנמל התעופה,בכל זאת מה היה עושה הרכב שנה שלמה בחניה? עושה עם האספלט תחרות היאבקות? משחק כדורסל עם הפסולת והפחים?
, ולא לדבר על זה שהיו גוררים לנו את הרכב…
טוב לפני שאני מסיים אני קופץ קצת קדימה בזמן… אני פשוט חייב להדגיש משהו חשוב לפני שאני אשכח.
מדינת היהודים:
הסמלים ליהודים מתחבאים פה בכל חור- זה התחיל בכך שבאמצע טיול בסנטו דומינגו הגיע מכונית שעמדה ברמזור אדום פתחה את החלון והנהג דפק על המכונית מבחוץ, כששמנו לב אילו הוא צעק חג שמח
היינו מבולבלים, לא משנה אז יש ישראלים בכל העולם… לאחר מכן כשכבר היינו בסוסואה היינו בבית כנסת העתיק והיה שם מגן דוד( מה אתה מבלבל את המוח?? ברור שיהיה שם מגן דוד!!!
) בכל זאת יומיים לאחר מכן טיילנו ב27 המפלים של המציל בבריכה שבסוף דיבר עם אבא שלי והוא סיפר שהוא קרא את כל ההיסטוריה של מדינת ישראל,כל הכבוד!!!, המשכנו לטייל ובאחד הימים כשנסענו לכיוון אחר מצאנו מ_א_פ_י_ה כן כן מאפיה ( אוקי אז מצאתם מאפיה מה קשור??) המ_א_פ_י_ה היה כתוב בעברית!!!!!! וכמה ימים אחר כך באחד מימי השישי עברנו שם עוד פעם והיה שלט שבו היה כתוב לא פחות ולא יותר מ"שבת שלום" לצערנו זה היה כתוב באנגלית,לאחר מכן פגשנו משפחות ישראליות שעושות בדיוק כמונו- שנה בחול!!! וגם להם היעד הראשון היה הרפובליקה הדומיניקנית!!!, לאחר מכן על אחת האריזות בסופר היה כתוב כשר בעברית, בין כה וכה מצאנו דגל ישראל על מאחורה של מכונית פרטית ושל משאית ואפילו על שלט של חנות אופניים!!!!!!
זה הכל להפעם מתגעגע ממש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מי שלא הספקתי לדבר איתו שיגיד אני אמצע זמן לדבר איתו
דביר ונוה, כיף לקרוא אתכם. כך אנחנו מרגישים קצת שאנחנו אתכם
נוהצ'וק אהוב, הרגשנו אותך כ"כ קרוב אליך דרך הכתיבה הקולחת שלך עם ההומור הנפלא!
נוווההיא אלוף איזה כתיבה מאלפת.
נוה יתותח מתגעגע.