נפרדים מלימה, שהיתה תחנת מעבר עבורנו בחודשים האחרונים ונהננו ממנה מאוד, עיר נעימה מסודרת וכיפית לשוטט ברחובותיה.
לא כתבתי את מאחורי הקלעים של התחושות שלי בשבועיים האחרונים…
אמא שלי ואחי אלקה פוגשים אותנו ביעד החדש – אקוודור.
אבל מה?!
שנתיים וחצי של קורונה וההורים שלי נזכרו להדבק דווקא עכשיו…
אז מעבר לדאגה לבריאותם מרחוק, תמיד המרחק מעצים הכל… היתה דאגה רצינית באוויר שאמא שלי לא תצליח להגיע ..
כמה חיכיתי לרגע וכמה מתח היה כאן.
לשמחתנו, התזמון היה מדויק להפליא… וישר מהמיטה הופה למטוס, איזה תותחית אמא שלי! כמה כוח צריך להחליט שלמרות הכל, יאללה טסים.
קשה לתאר כמה חיכינו לרגע הזה כל אחד מאיתנו וכמה פחדנו שהוא ילך ויתרחק ..
אז בהודיה גדולה לה' על בריאות איתנה ועל התזמון הסה"כ מושלם…
כולנו יחד בטיסה לאקוודור כל אחד מהצד השני של העולם.
הגענו לאקוודור!
שוב מדינה חדשה לחקור, ללמוד, לחוש…
מה אוכלים?
איך מתנהלים?
מה מזג האנשים?
והפעם ההתרגשות בשילוב מפגש עם אמא ואח שכבר 8 חודשים לא נפגשנו, אז סף ההתרגשות עולה פי 10.
מגיעים באחת בלילה הישר לדירה. בעל הבית החמוד מחכה לנו מחוץ לדלת לקבל את פנינו..
להגיע לארץ חדשה באמצע הלילה זה לא אידאלי, אבל חברת התעופה שינתה לנו את השעות ונאלצנו שוב ליישר קו עם העובדות שמנחיתים עלינו…
מזל שהכניסה היתה רכה ונעימה. נכנסנו היישר למיטה, מחכים בקוצר רוח לפגישה שצפויה לנו מחר.
קמים בהתרגשות שיא: מכינים ציורים, עוגה טובה, ממלאים את הבית בכל טוב ואני ואבישי יוצאים לשדה התעופה בהתרגשות רבה.
מחכים ומצפים…
הדופק עולה והמתח כבר ממש באוויר ,לפתע ראיתי אותם מגיחים מהדלת. אי אפשר לתאר אושר ושמחה כזאת שמרחיבה את הלב, כמה חיכיתי לחיבוק הזה של אמא! גם את תני כמובן שמחתי לחבק! כמה מתח בבת אחת ירד ממני, כמה שמחה בבת אחת מילאה אותי!
שארית היום עברה בנחת בבית, בפתיחת ההפתעות הרבות שקיבלנו, פינוקים, פינוקים ומכתבים מרגשים במיוחד ששוב העלו בעיני דמעות קלות של געגוע… ובנסיון להשלים כל-כך הרבה שעות של שיח..
קמנו בבוקר בנחת. בכל זאת, גובה וג'ט לג…
ארוחת בוקר מפנקת ויוצאים לראות מה יש בעיר.
הולכים למוזיאון "אמצע העולם" – מוזיאון קו המשווה. חוויה מגניבה, יש קו לאורך המוזיאון שבעצם מפריד בין החלק הצפוני לחלק הדרומי של כדור הארץ.
צילומים של האירוע המרגש, הסתובבות במוזיאון המטופח והיפה. בנגיעות קלות לומדים על התרבות של אקוודור, יש כמה ניסויים במוזיאון שמראים על תופעות שנמצאות דווקא במיקום של קו המשווה. קשה להגיד שהמוזיאון היה ברמה גבוהה אבל ללא ספק היתה חוויה כיפית ומהנה והשהות החדשה של כולנו יחד הוסיפה לאווירה הרבה שמחה וחן.
מהמוזיאון ממשיכים לעיר העתיקה של קיטו.
פוגשים בניינים קולוניאלים יפים ועיר יפה שהאמת שרואים שיש לה הרבה פוטנציאל של יופי וחן אבל משהו בעיר היה קצת ישנוני וחסר חיים… נוסיף לזה את מזג האוויר שלא ממש בא לטובתנו עם הנחיתה.. מעונן וגשם מידי פעם…
נכנסנו לכנסיה שאמורה להיות היפה ביותר באיזור (פעם ראשונה בחיינו נדרשנו לשלם בכניסה לכנסיה), אבל אם כבר תיירים אז תיירים… נכנסנו לכנסייה לא מרשימה במיוחד ואז הבנו שטעינו בכנסיה…
שכר לימוד של תיירים… כמו תמיד ביום הראשון למדינה חדשה.. 5 דולר לכל אחד, שכר לימוד נאה, ועוד לכנסיה!
יוצאים לגשם ומחפשים מחסה באיזה בית קפה…
ומשם היישר הביתה.
קמים לבוקר חדש,
הפעם החלטנו להשכיר רכב לכל התקופה ולהשאר בקיטו למשך שבוע ומכאן לעשות טיולי כוכב.
כמובן שלכל דבר יש את היתרונות שלו והחסרונות שלו , אך היה נראה לנו נכון לשהות במקום אחד ולא לארוז את עצמנו כל הזמן וככה מצאנו עצמנו נוסעים בבוקר לאיזור אוטובאלו.
אחרי שעתיים נסיעה התחלנו את היום בלגונה Cuicocha, לצערנו עננים מלווים אותנו אך לשמחתנו עדיין רואים לגונה מרשימה עם איים בתוכה. הלגונה יושבת בעצם בתוך לוע של הר געש כבוי, סוגים רבים של פרחים מלווים אותנו בשביל הנאה שמסביב הלגונה. הולכים להנאתנו ולאיטנו. בכל זאת חלקנו מתרגלים לגובה לאט לאט. משם ממשיכים למפל היפיפיה של אוטובאלו הליכה קצרה ויפה בתוך יער מביאה אותנו למפל מרשים. הגשם גם הוא פוגש אותנו בדרך חזרה, אך ליבנו לא נופל. מבינים לאט לאט שזה השבוע שקיבלנו ויש שתי אופציות: או להתבאס, או להמשיך בחיוך ולהנות מהיופי ומהביחד שיש.
בוחרים בדרך השניה, אם כי לא אשקר היו רגעים שהתבאסתי: בכל זאת באים רק לשבועיים וחצי ורוצה שהשמש תהיה עלינו ושהנוף יהיה לנגד עיננו כל הזמן.
מגיעים לאוטו, השמים מתבהרים ומנסים לראות אם נספיק גם לקפוץ קפיצה קלה לשוק המדובר של אוטובאלו. סוף היום ובכל זאת נהנים מכמה דקות בשוק מהאווירה ,מהסחורה ,מהמיקוח, מהשוני.
משם כמובן מקנחים את היום בבית קפה ומסכמים עוד יום מוצלח של יחד.
יום חמישי יוצאים לדרך ל-Cascada de la Pita. (מפל הפיתה. בחיי שזה השם!)
מחליטים על יום קצר יותר, עוד התרגלות בהליכה בגובה, המפל קרוב יחסית לקיטו וגם מזג האוויר נראה מבטיח יחסית.
מהר מאוד מבינים שאומנם המקום קרוב במרחק לקיטו אך שוב דרכי העפר ההזויות של דרום אמריקה פוגשות אותנו והדרך מאתגרת.
בסוף מגיעים.
האתר מטופח בטירוף אך אין נפש חיה..
מתחילים לצעוד, מתלבטים קצת על הדרך, איך הכי נכון ללכת ואחרי התברברות קלה ברגל מגיעים לכניסה לשמורה.
צועדים בשביל יפיפיה בתוך הג'ונגל: צמחיה ונופים יפים. לצד היופי יש גם הרבה בוץ שמתאגר קצת את ההליכה, חולפים על פני מספר מפלים מרשימים ואז 200 מטר לפני היעד כשצעדנו כבר שעה וחצי מתחיל עלינו מבול של גשם. מסתכלים ימינה ושמאלה ומסתתרים מתחת לעצים. אז אמנם לא נרטבים עד לשד עצמותינו אבל…
המפל כל-כך קרוב והגשם כל-כך חזק..
אביה מודיע בעוז: "אני רוצה צילום במפל!" וככה גם דביר נוה ממשיכים לעודד: יאללה למפל!
מצאנו עצמנו נהיים מפל בעצמנו אבל אחרי כמה דקות הגענו לאחד המפלים היותר יפים שראיתי בחיי. הגשם הפסיק ,היינו רטובים לחלוטין, אבל וואו! היה שווה את זה בטוח!
מנוחה קצרה ורטובה והיידה – לנצל את השמש! יש את כל הדרך חזרה…
איזה תותחים אנחנו ואיזה אלופה אמא שלי, אין עליה בעולם. שמחה כל כך שהיא כאן ושמחה מהכוחות שיש לה (חמסה חמסה), גם כשקצת מאתגר ואחר ורק נחתה והגובה…
בקיצור, ללא ספק, מדליית השבוע מגיעה לה.
מה למדנו השבוע?
• מזג האוויר של אקוודור מאתגר אותנו, אבל למדנו שהגשם, כמו שהוא בא בהפתעה – ככה הוא הולך, לשמחתנו. בדרך כלל הוא מגיע אחה"צ (חוץ מכשאנחנו באמצע המסלול, אז הוא מקדים, כמובן)
• אין כמו מפגש עם המשפחה ולוקח זמן להשלים 8 חודשים שלא נפגשנו מצד אחד, אך מצד שני תוך רגע מרגיש שרק אתמול נפרדנו
להוסיף תמונות של סבתא ותני בבלוג זה בהחלט חלום שהתגשם, תודה לה'.
רואים את האושר בעיניים!
איזה כיף לכם המפגש, ואיזה אימוש אין כמוה. בגשם, על הגשר בגובה אחרי קורונה ואיזה חיוך. כיף שטסתם.
דודה שרה השאקלית ואלנתן התמונות כל כך שלמות אתכם! מילכה, מבטיחה לך שפתחתי השבוע כדי לראות שאמא שלך הגיעה. .ואת האושר! שבת שלום מפתח תקוה
כיף להיות חלק מהבלוג… ולתת חיבוק ממשי מקרוב אחרי 8 חודשי געגוע. אשרי שזכיתי!!
כיף שהגעגועים קצת נרגעים… לא פעם חושבת שרחל ז"ל היתה מאה אחוז מגיעה לפגוש אתכם טוב שיש עוד סבתא שיכולה באומץ ואהבה להגיע ! תהנו!
כשהפנים כל כך שמחות CARA AKEGRE וכל כך שוחקות CARA DE RIZA אין צורך לתאר את האושר רואים כי הוא שפוך על כל פנים. שמחת הפגישה ושמחת יפי הטבע. אז גם אם אני מחזיק אצבעות ומתגעגע מרחוק, פני שמחות.
אפילו אביה מחייך לו קצת בזווית הפה…