אל בולסון

איך הזמן עובר לנו מהר.. השבת חגגנו לנוה יומולדת 12. כן כן שנה הבאה בר מצווה. גדל הילד…
2 ניסיונות בתנור החדש ועם התבנית החדשה (כי חד פעמי אין פה ..) ובסוף יצאה עוגת יומולדת שווה בהחלט וטעימה!
החברים עשו לנוה זום בשישי בבוקר, נתלו פה בלונים, ברכות בורכו והאחים הפתיעו עם סרטון חגיגי, מתנת היומולדת שמורה לבקשתו לברילוצ'ה…
בשבת הסתובבנו בעיירה החביבה ונהננו משוק ססגוני מלא אומנות ויופי… ביום ראשון קבענו עם השכרת רכב שנקח אוטו ותכננו לחרוש פה את האיזור, אבל למרבה הצער קיבלנו הודעה מהם ומכיוון שלא ענינו עד צאת השבת המשכיר החביב החליט שאנחנו לא בעניין…
מאוכזבת מאוד פתחתי את השבוע (מאוכזבת כי אבישי.. נו אתם מכירים אותו, שום דבר לא מבאס אותו, איך הייתי שמחה לקחת את האופטימיות הזו לחיים שלי בלי לעבוד עליה כל כך קשה. זה בא לו בכזו טבעיות, מתנה!).
כל כך רציתי שנהיה גמישים בנסיעה היום: לעצור בדרך בנחלים היפים, להנות מזמן מלא שאנחנו מכתיבים לעצמנו, בלי לחכות ולהיות מוגבלת עם תחבורה ציבורית כזו או אחרת… ובכל זאת, ניסיתי להיות אופטימית ולהסתכל חיובי למרות הכל, אז לקחנו מוניות שלקחו אותנו עד Lago Puelo, שם שוב הגענו לנופים עוצרי נשימה: אגם יפיפה מוקף בהרים משגעים וכזה שקט שמנחית עליך כזו שלווה שמצליחה להשכיח ממך את ההברזה הלא יפה הזו…
שם כמובן טיפסנו למירדור (תצפית) הקרובה. הרי יום בלי טיפוס, הוא לא ממש יום… נהננו מנוף משגע וירדנו לשהות באגם.. האמיצים קפצו למים, הפחות אמיצים נהנו מקריאה בספר על שפת האגם, משחק עם החול, חיפוש פטל על השיחים (מאות פירות פטל טרי נאכלו פה היום!!), בקיצור- יום מלא נחת ושלווה.
חזרנו לעיירה לקראת ערב ועצרנו בשוק הנהדר שהוציא לנו את העינים בשבת ולא יכולנו לעשות עם זה כלום, תירוץ שהיה יכול לחסוך מאיתנו כסף אילולא גם אנחנו נשאבנו ליופי של הדברים שם, אז התפנקנו לנו במזכרות חדשות.

הנחל המרכזי והגאווה של אל בולסון הוא Rio Azul, אז ברור שננסה.
וככה, שוב אופים לחמניות ערב קודם ואורזים את עצמנו ליום טיול. הגענו לתחילת המסלול, המומים מכמות האנשים הצועדים כולם כמובן עם תרמוס ביד אחת וכוס מאטה ביד שניה ולרצינים שבינהם תיק מאטה מיוחד ויאללה לדרך.
צעדנו בשביל, איך לומר, די מייאש והאמת גם לא הכי מרשים … דרך עפר מאובקת עליות וירידות עליות וירידות (אין לי מושג מאיפה הילדים שאבו את הכוח לא להתבאס, רק שמחתי והודתי בשקט על כך).
אחרי 5 ק"מ של הליכה די משמימה הגענו לנחל היפה עם נקודות עצירה יפות לשחייה ומנוחה.
כמובן שנוה ואביגיל הראשונים להכנס ואנחנו מסתפקים בשכשוך כפות הרגלים ובקור הזה של המים לפעמים מסתפקים בשטיפת הפנים או הכנסת הזרת בלבד… אחרי 9 ק"מ מגיעים לנקודה המרכזית של היום – הקניון עצמו (Cajon del Azul) הנחל העצום הזה זורם לתוך קניון צר – עלינו למעלה כמובן לראות: יש כ-20 ס"מ בין צד אחד למשנהו פשוט מדהים! ( והתמונות כמובן יתקשו להראות את זה..).
טוב, אחרי מנוחה, טיפוס ,קפיצות למים, קפה ומיץ בבקתה – הגיע הזמן לחזור. בכל זאת – עוד 9 ק"מ לפנינו…
וככה צועדים בכיף ומוסיפים לרפרוטאר שלנו עוד יום של 18 ק"מ – יאללה קטן עלינו!!

טוב, אחרי יום כזה, מנוחה היא דבר הכרחי. אז בבוקר למדנו קצת (לטענת הילדים זה לא נקרא מנוחה והמוח עובד יותר קשה, אבל נו מילא..) ובצהריים יצאנו לנו לעבר האגם הנוסף הסמוך Lago Epuyen, נסיעה של כחצי שעה בדרך עפר עם המוניות שלנו, הביאה אותנו אל היעד המשגע הבא.
מדהים איך כל כך הרבה יופי אנחנו רואים וכל מקום יש לו את היופי שלו ואת הייחודיות שלו. התיישבנו עם ארוחה מ-פ-נ-ק-ת שהכנו בבית כי נמאס כבר לאפות לחמניות…
וככה כמה שעות נהננו מהיופי והטוב שהאגם הזה העניק לנו.

יום רביעי אורזים את עצמנו, נפרדים מאל בולסון וממשיכים עם ruta 40 לברילוצה.
הבעיה היתה שאנחנו בשיא העונה (זוכרים?!) ואוטובוס הבוקר כבר היה מלא אתמול כשרצינו להזמין כרטיס ורק אחה"צ יש עבורנו מקום באוטובוס. אז שוב, מוצאים עצמנו מנסים לחשוב מה עושים בשעות שבין יציאת האוטובוס לבין העובדה שצריך לפנות את הדירה.
שוב נפלה רוחי (כן, כן… לא רוחו של האיש שעימדי..) כמה דקות וכוס קפה ויאללה למצוא פתרון, קצת מצפון לבעלת הדירה שמגבות לא הביאה לנו, אז לפחות שתשמור לנו על החפצים ולא תגבה מאיתנו עוד כסף על חצי יום כמו שהם אוהבים…
בינגו!!
עוד יום לנצל באל בולסון, אז הפעם הלכנו לחלק התחתון של אותו Rio Azul שזה בעצם ההמשך של הנחל היפה שהיינו בו ביום שני. הלכנו על גדותיו והגענו לנקודה שנקראת "גן העדן הכחול" ונהננו משהות שם, ראשונים בבוקר במקום היפיפה הזה, שבכל מקום כתוב שהבעיה שלו שהוא עמוס… אז זכינו לראות אותו בצורה בתולית, שקטה ויפיפיה. אכן "גן עדן כחול".
זהו, נפרדים מעוד תחנה במסע וממשיכים לברילוצ'ה..

הגענו לברילוצה.
כמה שמענו על יופיה, אבל ברגע שנכנסנו לדירה החדשה והבעלים הודיע שהוא התבלבל ויש לו דאבל בוקינג ולכן מחרתיים אין ברירה ואנחנו צריכים לפנות את הדירה היינו בשוק… הוא הבטיח שיחפש לנו משהו אבל מה שמצא לא רלונטי לנו בכלל..
שבוע שעבר עמדנו באתגרים שהצבנו לעצמנו והשבוע הארגנטינאים החליטו להציב אותנו באתגרים משלהם… האתגר האנושי. פינוי מוקדם מהבית כי יש הזמנה חדשה, הברזה של שכירות רכב, הגעה לדירה בברילוצ'ה שהיתה אמורה להיות לנו לשבוע ולהבין שבעל הבית מפנה אותנו עוד יומיים וכל הדברים האלה – בלי למצמץ ובלי לבקש סליחה, בקיצור – בלי בושה..
אנחנו בשוק מהם, ומקווים לעמוד באתגר הזה שהם מציבים לנו ומקווים שיפסיקו לנסות אותנו כי תכלס קצת נמאס לי…
אתמול אביגיל ראתה שהייתי מבואסת נורא מהסיטואציה וכשבאתי להגיד איתה "שמע ישראל" חפנישהלכה לישון, היא אמרה לי בסוף: "אימוש, אני יודעת בדיוק איך את מרגישה. גם אני מרגישה ככה לפעמים מאוכזבת. ואת יודעת? שמעתי באיזה פודקאסט השבוע על רגשות ועל המילה אמפתיה ואני ממש מרגישה אמפתיה אליך עכשיו.." הפעם הדמעות שהיו לי בעינים היו של התרגשות ושל שמחה, כי הדברים החשובים באמת נמצאים כאן ממש לידי ואני כל כך שמחה בחלקם ויודעת שהם יתנו ונותנים לי את הכוח.
ארגנטינה ניצחה השבוע את קולומביה במשחק כדורגל. הילדים התאכזבו לתבוסתה של קולומביה ואני אומרת שקולומביה ניצחה בוודאות את ארגנטינה בטוב ליבם של האנשים.
אבל נסיים באופטימיות: דירה חדשה נמצאה, יש גם אנשים טובי לב שפגשנו בדרך שניסו לעזור ולסייע…
ברילוצה היא בירת השוקולדים ואיזה כיף לנו שהרבה מהשוקולדים פה הם כשרים!! אז בהנאה רבה פינקנו את עצמנו והלכנו לטחון שוקולד ובכך בהחלט סיימנו את היום עם תחושה מתוקה ,חיוך על הפרצוף,ומסתכלים קדימה!

שבת שלום אהובים.

מה עוד למדנו השבוע (חוץ מהשיעורים הפרטיים שהארגנטינאים נותנים לנו..)?
אם פגשת בדרך מטיילים ללא תרמוס מים וכוס מאטה, אז הם כנראה ישראלים.