בלוג

טוב אחרי שכבר ארזנו את עצמנו ממש פעמיים בשבוע שעבר וביטלנו כי פעם אחת אבישי לא הרגיש טוב ופעם אחת דביר וביום ראשון מזג האוויר לא היה לטובתנו, לא וויתרנו וביום שני סוף סוף יצאנו לפיץ רוי! הרי לשם כך התכנסנו כאן וכל המסביב שעשינו הוא נחמד, יפה ומרשים אבל לא גולת הכותרת…
והאמת שכל הזמן חשבנו שנעשה את המסלול המאתגר הזה בקונסטולציה משפחתית של הגדולים איתי או עם אבישי או שנמצא איזה מוצ'ילר שישמור על הילדים תמורת לילה בדירה אמיתית ולא בהוסטל… אבל השיח שנהיה פה בבית על הפיץ רוי נתן לכולם דרייב ואף אחד לא וויתר וכולם רצו לצאת לאתגר! אז ככה למדנו כולנו את הדרך עם המפה, חלמנו, חיכינו והנה הגיע היום! השמש זרחה לה ויצאנו לדרך בשעה תשע מלאי עזוז וגבורה להליכה ממושכת. ההליכה היתה מהנה וכיפית עם נופים מטורפים בדרך, הליכה בתוך יער ומדי פעם תצפית יפה על ההרים המושלגים, פתאום רואים עוד איזה אגם מרחוק, עוד קרחון והילדים היו בחגיגה אחת גדולה עד שהגענו לעליה.., אז הטיפוס הוא די מרשים ולא פשוט בכלל, 400 מטר בגובה בעליה חדה… כק"מ אחד של טיפוס..התחלנו לטפס..טיפסנו וטיפסנו וטיפסנו וזה לא נגמר…אביה באיזשהו שלב נשבר והיה לו בכי קורע לב.. לא כזה של עצלות או של התבכיינות אלא בכי של קושי אמיתי מהלב..ואני… וואי חשבתי לעצמי איזה משוגעים אנחנו מה חשבנו?! מסכן הילד! זה סוג של התעללות..מצאתי את עצמי איתו בלי האוכל ( כבר היה מזמן למעלה-למעלה עם האחים שלו..) ובלי קליטה להגיד שאנחנו יורדים ומחכים להם למטה..
ומצד שני ..החלום…הינו ממש לקראת הסוף ..והוא ממש ממש רצה לעשות את זה..מזל שהיתה לי ריבת חלב בתיק..ישבתי איתו ופשוט נתתי לו ללקק לי מהיד ריבת חלב והילד היה מאושר. המשכנו בטיפוס ובסוף הגענו!!
אמאל'ה!! איזה מחזה מטורף הרים מושלגים קרחונים ו 2 לגונות מטורפות! lago de los tres ו-lago Sucia ובעיקר בעיקר תחושת הניצחון. הסתכלתי על הילדים בגאווה: איזה תותחים, באמת שלא האמנתי שנעשה זאת כולנו יחד, אביה שלף בגאווה את הצ'ופר השווה שהוא ואבישי קנו יחד בסופר ושמרו בסוד כדי לחלק רק למי שמגיע ללגונה, כמה אושר! אחרי מנוחה טובה וראויה צריך לרדת את מה שטיפסנו ולהמשיך עוד 8 ק"מ…
והשעה כבר 16:00 …
איזה כיף שהשמש פה לא שוקעת!! אני קצת חששתי מהכוחות של אביגיל ואביה- בכל זאת, כבר יום שלם של הליכה, 14 ק"מ מאחוריהם ויש עוד כל כך הרבה..
אבל הם היו בכוחות משלהם. ירדנו לנו והמשכנו. בדרך עברנו דרך לגונה קפרי ( איזה כיף שהפעם אבישי היה איתנו..) שם עשינו עוד מנוחה ובירידה מהנה ובשירה קולחת הגענו לאל צ'לטן בשעה 21:00 בערב ,אחרי 23.9 ק"מ!!!
איזה מטורפים אנחנו… עפנו על עצמנו מאוד! והתפנקנו בשוקו חם(היינו שמחים לרכוש את הוופל הבלגי שהיה שם…אבל…)
מקווה שהילדים לא יגישו לנו באיזשהו שלב בטיול הזה מכתב פיטורים…
איזה יום עוצמתי של יחד.
מלא חוויות , מלא כיף, מלא גאווה!!
מחר הוכרז יום שחרור איברים! תכלס, מגיע לנו…