יום חמישי עוד הדלקת נרות בהכנת ספינג'ים מטורפת של אבישי .. כאילו אין קליטה שהשנה אנחנו לא מארחים… מן הון להון התכתבתי לי בוואטסאפ עם החבר'ה של בית חב"ד לקראת השבת והזמנתי אותם אלינו לחלוק עימנו את ערמת הספינג'ים ..בכל זאת למה שרק אני אשמין מהדבר הזה?!? זכינו בביקור מהנה ומעניין ביותר של שלושה שליחים (לוי, שמואל ונתי) שנמצאים כרגע במדג'ין ובמטייל אחד (נדב) שבא עם אישתו לטייל, יכולת הזרימה הזו כל כך מהנה ומיוחדת ויוצרת כל כך הרבה חיבורים מיוחדים שאין מצב שבארץ היינו מצליחים לחוות בשגרה הברוכה שלנו. בוקר שישי יצאנו לטייל ברכבלי העיר, נסיעה ברכבל במשך חצי שעה שלמה (!!!) הביאה אותנו מחוץ למדג'ין לפארק Arvi, הנסיעה היתה משגעת: לאט לאט יוצאים מעל גגות העיר, רואים נוף נהדר של כל העיר ומרחפים עוד 20 דקות מעל פארק עצים יפיפה.
ירדנו בשמורה וטיילנו בה בין מפלונים ופלגי מים כמובן … בזריזות חזרנו לביתנו והתארגנו לשבת חנוכה.
חצי שעה הליכה ואנחנו בבית חב"ד, שם קיבלו את פנינו בשמחה ובנעימות וממש נתנו לנו תחושה של בית והעובדה שהילדים ואנחנו כבר הכרנו את החבר'ה ששם רק הוסיפה עוד לתחושת החמימות של השליחים. ואז ניגשת אלי הרבנית – שליחת חב"ד, מדברות קצת וישר מבינות שאנחנו קרובות משפחה… בני דודים שלנו נשואים ואמא שלי ואבא שלה גדלו יחד ממש דלת מול דלת! זכיתי גם לדבר עם אבא שלה שהגיע לביקור בעקבות החג.. בקיצור, חגיגה! עולם קטן.
השבת היתה נפלאה והמפגשים עם המטיילים השונים: מוצ'ילרים,אנשי עסקים, תושבים מקומיים, בקיצור עולמות שלמים ושונים. כל אחד מאיתנו מצא את מקומו בשיחות מעניינות. נוה ודביר חגגו ולמדו עם השליחים בהנאה מרובה, נוה זיכה אותנו בחזנות בקבלת שבת בתפילה, אביגיל ואביה פגשו חברים חדשים…
במוצאי שבת הגענו להדלקת נרות חגיגית בכיכר ליד בית חבד וזכינו בהופעה מטורפת ומדליקה של חברה שרקדו לנו לצלילי שירי חנוכה.. חייבת לציין שאני הייתי סקפטית לגבי השבת הזו. ובעיקר ראיתי שהילדים צמאים למפגש עם ישראלים ובטח בחג בתפילה חגיגית.. ולמדתי שוב שבמסע אף פעם לא לשלול, תמיד להגיע עם ראש פתוח לקבל כל מה שיש לעולם הזה להציע בידים פתוחות ולב רחב.
אז תודה לכם בית חב"ד מדג'ין היתה לנו חוויה מדהימה.
השבוע החלטנו לנוח…
כן, כן. רצנו קצת מהר מדי והבנו שימים רגועים זה הדבר שאנחנו זקוקים לו כרגע… (לא שאני מתלוננת חלילה
אבל גם לארגן כל הזמן טיול זה עבודה..), אז החלטנו לקחת שבוע רגוע שבו נתארגן על המשך דרכנו, נלמד וכמובן נטייל..
ובכן, נסענו לגואטפה. זוהי עיירה ציורית שעתיים נסיעה ממדג'ין .
מה שאופיניי לה מלבד הטבע המשוגע זה אגם ענק שנוצר עקב בניית סכר להפקת חשמל. האגם פשוט הציף את העמק ויצר איים ולשונות יבשה מרשימים ביופיים. אם לא די בכך, גואטפה מתהדרת גם בתבליטים יפים על הבתים שלה (zócalos): כל בית מקשט בקירות הבית התחתונים את מה שמאפיין אותו. במאפיה נראה ציורי תבליט של אופה, הסנדלר יתהדר בתבליטי נעליים וכו'. אפשר ללכת יום שלם ולהנות רק מאומנות הרחוב הזאת, עיירה צבעונית ויפה.
ולא סיימנו! הסלע המפורסם של גואטפה, זהו סלע טבעי באמצע היופי הזה.. הלכנו אליו ברגל מגואטפה, וטיפסנו את כל 708 המדרגות שלו , מלמעלה אתם בוודאי מנחשים – יש נוף משגע של כל האגם.. הטיפוס היה מדהים וכולנו חגגנו את הצלחתנו בטיפוס.
ביום שלישי בנחת הלכנו לנו לשייט באגם עם מדריך חמוד – מנואל, שלקח אותנו אל הסכר עצמו שם ראינו את הזרימה המשוגעת של הסכר וזכינו אפילו לרחוץ קצת באגם. מנואל נתן גם לכל ילד לנהוג בסירה וכולם היו מאושרים! (שיהיה לי בהצלחה כשיקבלו רשיון נהיגה…).
היה רגע של חרדה עת נפל הטלפון שלי למים. טיפול ראשוני על ידי קניית אורז והטבעת הטלפון בתוכו וריצה לחנות תיקונים שהמשיכה בהחייאה ו…הטלפון חזר לחיים.
עוד יום מוצלח עבר על כוחותינו.
ביום רביעי החלטנו לשכור אופניים לסיבוב סביב העיירה, אך בשל העובדהנ שהמקומיים לא היו ערוכים עם אופניים מתאימות לאביה (או למצער, מושב עבורו) החלטנו לצעוד לנו ברגל את המסלול ועשינו סיבוב סביב גוטאפה , הסלע והאיים. צעדנו בכיף ובנחת 14 ק"מ (!!) ילדים אלופים!! אביה שיחק אותה!
בדרך כמובן מצאנו "בית קפה" שם התפנקנו במיץ תפוזים סחוט במקום (כל כוס 3 ש"ח – איך נחזור לארץ ,הצילו!!).
והיום אחרי בוקר של למידה וסידורים יצאנו לנו לעשות ספורט ימי באגם: שכרנו קיאק וסירת פדלים-והתחלפנו כך שכולם הניעו את הידים וכולם הניעו את הרגליים ויכולנו לרשום שזזנו היום וגם נהננו מאוד מאוד על הדרך.
מושלם
השבוע קולומביה חגגה את חג Noche de velitas שזה חג הנר של קולומביה.. כולם מדליקים נרות בכניסה לבתים שלהם ( מזכיר לכם משהו?!) ,בכיכר המרכזית זכינו להופעה ותהלוכה, הם מדליקים נרות איש לפי מספר אנשי ביתו (המשפחה המורחבת..) ולדבריהם חוגגים את זמן התעברות מריה.
כבר בגמרא הדבר מצויין:
"…לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי! שמא בשביל שסרחתי, עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים?! עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה] כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא. הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים הוא קבעם לשם שמים והם קבעום לשם עבודת כוכבים (בבלי ע"ז ח א).
( ותודה לאבא כמובן, המומחה הגדול של חז"ל… ).
זהו ככה נגמר לו עוד שבוע…
וזה שבוע של מנוחה…
אוהבת אתכם,
מילקי
