בלוג

הכחול היום כחול מאוד

וואו איזה שבוע נפלא היה לנו..

כמה יפה פה ,כמה מעניין ומסקרן לראות דברים חדשים…ובתוך כל היופי הזה מרגישה שלומדת ומתפעלת כל יום גם על היופי והמתנה שבורכתי בה-המשפחה. התחושה שבכל בוקר קמים יחד בנחת, אוכלים ארוחת בוקר ,מתארגנים ליום חדש של טיול / למידה/ גם וגם.ליום של ביחד. הידיעה הזו שאין עוד מחויבויות נוספות זה רק לעצמי ולמשפחתי זו תחושה משחררת כל כך ומוזרה גם יחד .אני כל כך רגילה ביום יום שלי להיות בTO DO ברשימת משימות בלתי נגמרת …זה לא שאין משימות ..(נו חיים..) אבל כולן סביב הטיול- לאן נטייל, מה היעד הבא, איך לשלב את הלימודים של הילדים בכל זה ועוד…

וברור לי שאני בהתחלה ושיהיו משברים, וגעגוע, והאופוריה לפעמים תדעך לה ושעם כל הכיף זה גם מאוד מאתגר לקחת 4 ילדים מתוקים ולנתק אותם מההרגלים שלהם ,מהחברים שלהם, מהסביבה הנוחה והבטוחה שלהם ושלנו …
ובכל זאת.
הידיעה הזו שאשכרה עשינו את זה – עזבנו הכל ויצאנו לדרך, וואלה-  זה מרגש. לפחות פעמיים ביום אני ואבישי מסתכלים אחד על השני ולא מאמינים שהעזנו לקפוץ לדבר הזה.

נו ואחרי כל זה מה היה לנו השבוע…

פתחנו את השבוע בנסיעה לPunta Rucia, שם החוף נראה כמו מתוך חלום: חול לבן, ים טורקיז, סירות על החוף…
לקחנו שם סירת מנוע שלקחה אותנו לאי בלב האוקינוס Cayo Arena – מעין שונית שאפשר לשנרקל שם ולראות דגים בכל מיני צבעים ומינים לשהות על החוף ולהנות מהיופי של המקום הקסום הזה ,המשכנו לסיור עם הסירה משם לתופעה מדהימה שנקראת "מנגרובים" -עצים שגדלים על המים, משהו מטריף (האגרונום שלי היה בעננים),המדריך דאג להוסיף ליופי הזה גם הרבה אקשן מהשייט עצמו במהירויות שונות וכולנו שאוהבים לונה פארק (רובנו..) היינו בעננים.
המשכנו בטיול ב-Punta Rucia על החוף  המלא בשברי אלמוגים, צדפים שלמים, סרטנים בתוך קונכיה משוטטים באין מפריע…
אם השקיעה לא היתה באה כל כך מהר בטח היינו נשארים שם עוד שעות.

קודם
הבא

יום נוסף הוקדש לטיולים.
נסיעה לאיזור של מפלים (בפוסט הקודם התבאסנו על מי בוץ בנחל, נכון? אז עברו יומיים והנחל חזר לצבע טורקיז בלתי-אפשרי). התחלנו בעצירה חביבה בנקודת רחצה בנחל (Balneario El Paraiso, בנהר Rio Blanco, אחד מיובליו של Jamao El Norte מהפוסט הקודם). בה הנחל רחב ויפה וכולם חוץ ממני שמעולם לא אהבתי קפיצות נהנו מקפיצות טרזן למים…משוגעים.
הנסיעה מפעימה ביופיה בדרכי עפר עם כפרים באמת באמצע שום מקום ,מדי פעם עוברים איזה כפר קטן של מספר בתים בודדים, פה ושם ילדים מהלכים עם תלבושת אחידה של בית הספר, פה ושם עובר אופנוע עם משפחה שלמה עליו (כי מי אמר שאופנוע זה כלי ליחיד מקסימום 2??). אחרי עוד 10 ק"מ בדרך עפר מאתגרת אך מרהיבה ביופי שלה. כשהגענו לאיזור Charco Rio Partido ,בחניה של המקום חיכו לנו חבורה של "מדריכים" שם עברנו חוויה מעשעשת של ניסיון לשוחח בלי מילה באנגלית שלהם ובלי ספרדית שלנו (לאט לאט בסוף נדע..) שניסו לשכנע אותנו כי הנהר מסוכן וחייבים מדריך (וחליפות הצלה) להגיע לשם.. כי כולם מנסים להתפרנס סה"כ.. אז אחרי כמעט שעה של שיחה עילגת הצלחנו לשכנע אותם וגם את הילדים שמעט נלחצו מהסיטואציה שחוץ מלשלם על החניה אנחנו לא זקוקים לדבר ואכן חליפת הצלה ב15 ש"ח לאחד ומדריך ב250 ש"ח בשביל לרדת לנהר לא היתה נצרכת…היה שווה כל דקה.. כמה יופי שהיה שם…

קודם
הבא

היום נסענו לנו לעמק יפיפה באיזור של Puerto Plata שם נהננו מחוויה של מפעל ביתי (chocal) שמייצר שוקולד. המקום מנוהל על ידי התאחדות נשים ומועסקות בו בעיקר נשים. את המקום מצא לנו נוה ואנחנו פירגנו ונסענו לשם.
הנסיעה חשפה בפנינו עוד איזור יפיפיה של עמק ירוק וכפרים יפיפים. לאחר שסיירנו למדנו וטעמנו (וואו קקאו קלוי זה טעים ברמות) איך מפיקים קקאו מעץ הקקאו ואיך הדבר הזה הופך למשהו כל כך טעים.
המשכנו להר Isabel de Torres השוכן גבוה מעל Puerto Plata, שם נהננו מנוף עוצר נשימה, מרוח קרירה (כן כן גם את זה יש פה לפעמים ) וסיור בגן בוטני מפתיע בגודלו וביופיו מלא צמחים שונים ויפים ממה שאנחנו רגילים לראות.

קודם
הבא

מה אומר, עבר עלינו עוד שבוע טוב!

"אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות

את יופי העולם ולהלל את היופי

המופלא הזה שאין בו דופי ולהלל

את מי שעשה אותו יפה להלל

ומלא כל כך מלא יופי"

(נתן זך)

דברים שלמדנו:

salvadida , בניגוד למה שגוגל טרנסלייט סבור, איננו מציל כי אם חליפת הצלה…
הרפובליקנים מנסים לעשות כסף מכל דבר, כולל עיצוב תמונות או ניקוי שמשה, רמזור אחר רמזור…
על אופנוע אחד ניתן להושיב ארבעה אנשים. וגם בלון גז ביתי. בכיף.