יום אחרון בארגנטינה חוגגים כמיטב המסורת שפתחנו – בחגיגה בלונה פארק. כן-כן… שוב יום שלם של סחרחורת , של לב שיורד למטה ועולה שוב בחזרה.
הלונה פארק נמצא בפרבר יפיפיה (Tigre) של בואנוס איירס, כשעה נסיעה ברכבת ומגיעים למקום ירוק ,נעים ומטופח. העיירה שוכנת על גדות נהר חום אומנם, אבל נהר שפעם שימש כנמל והיום רציפי הנמל הישנים מלאים בחנויות ומטופחים היטב. הזכיר לי קצת את נמל תל אביב.. מספיקים קצת להסתובב ונכנסים ללונה פארק.
כמו תמיד קשה להוציא את הילדים משם, אבל בשלב מסוים השעה מתחילה להיות מאוחרת… נו, לפעמים הפרקטיקה צריכה להכנס פה בתמונה.
קדימה!
מחר טיסה, צריך לארוז..
יאללה הביתה.
קמים לפנות בוקר. בשדה תעופה אני במתח קל, למרות העבודה הרצינית שעשיתי עם עצמי לנשום ולשחרר. אבל בחייאת! כמה אפשר לנשום ולשחרר?! לפי כל מה שקראנו מחוסנים (זה אנחנו!) אינם צריכים בדיקה וילדים מתחת לגיל 12 (גם אנחנו!) אינם צריכים בדיקה. ובכל זאת אני במתח…
במציאות שאנחנו חיים בה כבר שנתיים, איך זה שנכנסים למדינה בלי בדיקות קורונה?!?
מקבלת אותנו בעמדת הצ'ק-אין פקידה חביבה ביותר ותוך רגע כל החששות נעלמים. אנחנו מוכנים לטיסה כמו שאנחנו, בלי מטושים באף.
יאללה לפרו!!!
הטיסה עוברת עלינו בשינה קלה. נוחתים וכבר מהרגע הראשון אני מתאהבת.
מברכים אותנו לשלום ובברכת ברוכים הבאים, נהג האובר שלנו יצא לקראתנו בחיוך רחב, בעל הבית קיבל אותנו בחיוך רחב , בקיצור, הבינו איך קונים אותי בקלות הפרואנים…
חיוך ונחמדות ואני מבסוטה.
וזה כמובן גורם לעובדה שצריך לשים פה 2 מסכות (!) ולהראות הוכחת התחסנות בכל מקום לא מטרידה אותי..
מניחים את הדברים בדירה ויאללה לסיבוב בלימה, לראות מה יש לעיר הזו להציע לנו.
הקיצוניות בלימה ידועה – בין האזורים העשירים לבין העוני… כאורחים לרגע, איננו חשים ורואים את העוני של העיר אלא מגיעים לאיזור הבטוח, אבל קשה לדעת שיש כזו קיצוניות מטרידה.
נמצאים בשכונת "מירפולס". העיר יפה ומטופחת, סופרים גדולים, נעימה להסתובב וממש מתחת לבית יש שוק גדול של פירות וירקות מלא כל טוב.
תירסים בשלל צבעים, תפוחי אדמה בשלל סוגים, חוזרים לאננסים, למנגו! וואי, איזה שפע ואיזו צבעוניות!
כולנו מסכמים את היום הראשון שלנו בפרו כנחיתה רכה ונעימה כל כך ונרדמים בנחת ובשלווה עם ציפיה ליום המחר.
השכמנו קום מוכנים לטרוף את העיר , נוסעים לעיר העתיקה, מבנים קולוניאלים מרשימים בשילוב עם התרבות האינקאית שסובבת. מגיעים לכיכר הפלזה דה ארמס, הכיכר המרכזית של העיר שסביבה נמצאים משרדי הממשלה, הקתדרלה של לימה ועוד מבנים יפהפיים. האזור כולו הוכרז כאתר מורשת על ידי אונסק”ו. פעם ביום במשכנו של נשיא פרו, נערך טקס החלפת משמרות עם תזמורת מרשימה. הגענו בול בזמן ונהננו עד מאוד.
אחרי הנאה מרובה בכיכר, ממשיכים לקצדרלת סן פרנסיסקו שם הצטרפנו לסיור באנגלית בכנסיה ובמנזר.הסיור היה מרתק: דרך ספריית המנזר, שם רואים ספרים עתיקים שנשמרו בצורה מרשימה על אף רעידות אדמה רבות שפקדו את הכנסיה, חדרי הישיבות, חדר האוכל , והכל עם הסברים על ציורי הקיר, העיצוב ואורח החיים שהיה כאן (וממשיך עד היום ע"י הנזירים הפרנציסקנים). ל"קינוח", יורדים למטה ורואים את בית הקברות של העיר לימה- בעבר נהגו לקבור את המתים מתחת לכנסיה (יש חשיבות גם למיקום שלך כמובן! החשובים יותר קבורים סמוך לכסא התפילה שנמצא מתחת והעניים קבורים מתחת לחצר הכנסיה וכו'..)
המראה הזוי.
גולגולות ועצמות מסודרים בצורות גיאומטרית ,רק המחשבה על מי שהיה צריך לסדר את זה עוררה בנו מחשבה ושיח…( כל הסיור המוצלח מתועד בזכרון שלנו והולך אתנו בלי תיעוד צילומי..)
יוצאים שוב לרחוב, נהנים מרחובות ססגוניים מסביב לכיכר: חנויות בשפע של מזכרות ,ביגוד ובעיקר אווירה מהנה.
עוצרים בדרך לטעום את המשקה של פרו במקום הקולה – Inka kola, צהוב למראה (לי, בתור אחות, ישר עושה קונוטציות של שתן וכמעט מוותרת על התענוג! אבל אז נזכרת שאמרתי לעצמי שמנסים הכל! יאללה לוקחת שלוק..
טעם סתמי, חביב.
עדיין מעדיפה קולה.
אני נהנית לי מהאווירה ממש ורוצה להשאר עוד ועוד ואבישי משום מה מודיע ש"יאללה, רעבים! חוזרים הביתה!" ומזמין אובר…
אני המומה. הרי לפני דקה קניתי להם אוריאו להשתיק את הרעב, אבל איכשהו זרמתי ואמרתי לעצמי יאללה יש גם את מחר… הגענו לדירה מתארגנים לאכול ואז כולם יחד מודיעים לי: "יאללה אמא, לכי ללבוש בגד ים. את ואבא יוצאים…"
בקיצור, אבישי ארגן לי מתנת יומולדת שווה במיוחד! חובבת וואטסו שכמותי…אז כאן אמנם אין,
אבל..
הגענו לספא יוקרתי במיוחד, נראה מעוצב למשעי ומתפנקים בבריכות של זרמים שונים ובטמפרטורות שונות. שעתיים של הנאה צרופה, של שחרור, של חגיגה. ממשיכים משוחררים ומרחפים לעבר בית קפה וחוזרים הביתה עם הכרת תודה גדולה על כל הטוב והאושר שיש לי בחיי.
אחלה פתיחה לחגוג את היומולדת. ההפתעה ריגשה ובאה כל כך במקום.
הטוב ממשיך עם סרט מרגש מכל האוהבים והיקרים לי.איכשהו ליום ההולדת התלוו הרבה מחשבות של געגוע, מניחה שהעובדה שפתאום קיבלתי מנה גדושה של חום ואהבה מהמרחק וזה באמת שימח ומלא את ליבי וגם נתן הרבה מקום בלב לצביטה כזו של געגוע.
.בבוקר המחרת נהנים מבוקר בנחת. קצת למידה ויוצאים לטיילת מעל חוף הים של לימה. מגיעים לטיילת מעוצבת ומטופחת למשעי, משובצת פארקים יפים. לימה מפתיעה אותנו מאוד בסדר, בניקיון, במערביות שלה ובאותה נשימה במיוחדות שלה.
משם מתפצלים: הבנות לקניות ..הילדה גדלה פה צריכה נעלים חדשות…והבנים לבית, לכיף ולשקט שלהם.
בערב יוצאים לפארק המזרקות. במילה אחת? "וואו".
המוני מזרקות בערב בשלל צבעים, מופע אור קולי אחד מרשים במיוחד שמראה על המזרקות עצמן את ההיסטוריה של פרו, חוויה לעינים. פשוט מטורף.
מזרקה של מנהרה שעוברים בתוכה, מזרקה של מבוך ללכת בתוכה, מזרקת פרמידה…
התהלכנו שעות וגמענו את היופי הזה. חזרנו הביתה בהחלטה פה אחד שלימה עשתה לנו אחלה סיפתח לפרו ואנחנו מוכנים להמשך.
יאללה, מחר נפרדים ממך לשבוע חדש , ממשיכים לעיר איקה.
שבת שלום אהובים, תודה על כל איחולי היומולדת,
חממתם וריגשתם את ליבי עד מאוד
איזה כיף לכם
גלעד מתוק!! איזה כיף לשמוע ממך , שמחה כל כך שקראת. ממש מתגעגעת אליך ילד ❤️
איזה כיף לכם
בדקנו שאתם אכן מתחזקים את הבלוג, כל הכבוד אבנים-מיות!
תענוג לראות אתכם נהנים, ייסורים לא להיות לצידכם כשזה קורה.
פשוט מדהים מה שאתם עושים מתנה גדולה לכם ועצומה לילדים!
מתגעגעים
הגולדברגים
😂 שנונים כתמיד