בלוג

התחלת קולומביה נוה

כשנחתנו בקולומביה בנמל התעופה היינו צריכים סים קולומביאני לטלפונים של ההורים אבא הלך לחפש בינתיים חיכינו לו, העיניין לקח בערך חצי שעה שבה ישבנו על הרצפה מול תחנת המוניות.

ברגע שיצאנו החוצה הבנו שאין מוניות גדולות רק קטנות( עד המעבר לחרדין לא הצלחנו להבין שאין במדינה הזאת מוניות שירות גדולות)

אז הזמנו הובר ( אפליקציה שבה אתה רושם מאיפה לאיפה אתה רוצה לנסוע והאפליקציה שולחת לכל הנהגים שיש להם את האפליקציה בסביבה הודעה על איפה אנחנו ולאיפה רצוננו להגיע  ואם הם יכולים הם מאשרים !!!הם יכולים גם לבטל ואת זה למדנו על בשרנו!!!)

הגענו למלון עם פקידות קבלה ממש נחמדות שעזרו לנו לבטל את הטיסה החוצה מקולומביה ( זו ארץ כל כך יפה שאני לא חושב שאני לא חושב שנעזוב כל כך מהר), יום לאחר מכן נסענו/ הלכנו להר מונסראט שם יש תצפית על כל העיר, ירדנו מההר והמשכנו ללכת בעיר העתיקה שם יש את "כיכר בוליבאר", כיכר מרכזית בעיר בה יש מכל ארבעת הרוחות, מבנה מרכזי, בית הפרלמנט, הקטדרלה, בית המשפט העליון ובניין ראשות העיר.

פינת למידה עם נוה:

בכל עיר אצלם יש כיכר מרכזית לכל הככרות אותו שם: כיכר בוליבאר, מי היה סימון בוליבאר?

סימון בוליבאר היה מצביא צבא ששיחרר את שליטת הספרדים בילידים ובכך הביא עצמאות לרוב אמריקה הדרומית.

חשבתם פעם מאיפה הגיע השם של המדינה בוליביה?

מהשם בוליבאר. 

באותו ערב היתה לנו נסיעת לילה לארמניה ומשם לסלנטו, הנסיעה היתה בתשע וחצי, בשעה שבע וחצי הזמנו הובר שהיה רחוק עשרים דקות מאיתנו כשהיה עוד חמש דקות להגעתו הוא ביטל אותנו, עבר זמן עד שאישרו אותנו שוב והשעה היתה כבר שמונה עד שנהג שהיה בסך הכל חודש בתפקיד הגיע לקחת אותנו, הוויז אמר שעה ורבע לנסיעה וכשהיינו חמש דקות מהיעד הוויז הוסיף חמש דקות ( כך קרה פעמיים)

הגענו לתחנה המרכזית חמש דקות לפני האוטובוס ורצנו מאתים מטר עם תיקים של שמונה עשרה קילו מאחורה וחמש קילו מקדימה, כשהגענו לאוטובוס בקושי הצלחנו לנשום, הסדרנו נשימה ואז קלטו שעולים  עוד שלושה אנשים ושהנהג עדיין בחוץ ושהקדמנו את האוטובוס, אחרי נסיעה של שבע שעות כשלכל אורך הדרך שלוש נשים דיברו מאחורינו  בלי הרף והעירו אותי כמה פעמיים, עצרנו בארבע בלילה בארמניה ומשם לקחנו גואגואה מיניבוס לסלנטו (אני השלמתי שעות שינה ולא ראיתי את הדרך אך יש אנשים הטוענים שהיא היתה יפה( ואין לי איך להיווכח בכך))

הגענו ביום שישי בבוקר לעירה יפיפיה, כל הבתים צבועים ואנשים נחמדים, אוויר צח ועוד ועוד.

במהלך שהותנו בסלנטו הכרנו שלושה אנשים נחמדים ביותר

1 אלסימרי- הירקנית שנתנה לנו תפוזים בחינם

2- דויד- מוכר הקפה והשוקו שעשה לנו צורות על הקפה והשוקו כגון לוטוס, לב, קפה, דובי וכו' וכו'

3- מתיאס- הבן של בעלת הדירה שהוא בגיל שלי והוא שיחק אתנו, לימדנו אותו טאקי!!! ( -:     .

במהלך שהותנו בסלנטו היו דברים אותם אני רוצה לשתף  אתכם

1 טיול סוסים- חוויה שממולצת בטירוף, אני קלטתי די מהר איך להתנהג עם הסוס טיול שיורדים לנחל שמתחת לעירה הממוקמת בגובה 2100 בערך ואז חוזרים חזרה למעלה תוך כדי דהרת הסוסים 

2 טרק הקוקורה, טרק של 12 קילומטר הליכה בתוך יער ארוכה וכיפית אך מה שלמדנו על קולומביה זה שמשתיים בצהריים יורד גשם כל הזמן אז כדאי לגמור מהר את הטרק, מומלץ בחום.

זה הכל להפעם מתגעגע ממש

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קודם
הבא