ערב חג ,שמחה והתרגשות מהולה בגעגוע למוכר והאהוב.
אחרי בוקר של שיחות לארץ לכל אהובינו וסיום כל ההכנות אצלנו, הולכים לבית חב"ד לתת יד, אפילו הטילו עלינו את תפקיד הכנת החרוסת! כן כן, הכנת חרוסת ל-1500 איש ואבישי מלך החרוסת נרתם בשמחה למטרה!
קילפנו ביצים,חתכנו עגבניות, קשרנו שקיות למצות – כולנו עבדנו ונתנו יד והיתה חוויה מהנה במיוחד!!
חוזרים הביתה שעה וחצי לפני החג ומגלים שהדלת לא נפתחת, אחרי מספר רב של ניסיונות אלימים יותר ואלימים פחות, מנסים את בעלת הבית.
לא עונה.
עומדים חסרי אונים ועייפים מהעבודה מול הדלת – לא נפתחת…
פתאום צץ רעיון במוחי ומצאתי את עצמי ממלמלת בספרדית עילגת למנעולן בטלפון שיגיע.
ובמקביל צץ רעיון לאבישי ודרך אשנב קטן בדלת ומברג שהיה משום מה זרוק בחוץ הצליח לפתוח מבפנים…
ואנחנו בפנים!!!
המנעולן אשכרה הבין אותי, הגיע אחרי חצי שעה ותיקן את המנעול.
הכנת עוגה זריזה לחג בזכות הדודים המדהימים שפרגנו לנו בקמח תופח והופ,מכניסים את החג.
מתחילים לצעוד לעבר האולם ששכרו בית חב"ד לליל הסדר. ככל שמתקרבים, רואים נהרות של ישראלים לבושים בגדי חג מחזה מרגש ביותר!
נכנסים לאולם. אלפי מוצ'ילרים ושולחנות ערוכים יפה. התיישבנו בשולחן עם משפחת בן ישי ועם עוד חבורת מוצ'ילריות מתוקות שכבר נהיו ממש חברות עבור כל אחד מאיתנו ומלוות אותנו עוד מימי סלטה.
איזה התארגנות מטורפת.
היה שונה ביותר מהבית כמובן והיה קשה לעקוב אחרי ההתנהלות, בסוף עשינו בשולחן הקראה לעצמנו (גם זה היה אתגר לא פשוט) אבל בהחלט היו כמה נקודות שיא מרגשות של שירה המונית של מה נשתנה, דיינו והלהיט אחד מי יודע.
לשמוע בפרו 1500 יהודים שרים ויושבים יחד לשולחן אחד, מתאגדים, עוזבים את כל הטיולים, האטרקציות והמסעדות של קוסקו לחגוג את חג הפסח – את היציאה מעבדות לחירות, היתה חוויה שאין שווה לה.
אין תיעוד הכל נשאר בלב ובראש.
יום שני תכננו בבוקר לצאת ליומים למאצ'ו פיצ'ו. (הכרטיסים לשם נקנים מבעוד מועד ומיועדים בדיוק לתאריך ולשעות אליהם נקנו..) אבל הודיעו שהכבישים יהיו חסומים יומיים לקוסקו… ההפגנות פה כנגד יוקר המחיה ממשיכות…
נו, מה נעשה?!?!
פלסטלינה זהו שמנו החדש והרשמי.
מנסים למצוא מוצא.
מוצאים סוכנות שמוציאה עוד הערב הסעות לכיוון במקום בבוקר, מה שאומר שיעבור עלינו לילה בלי יותר מדי שינה ומיד אחר כך הליכה של 10 ק"מ. מסתכלים אחד על השני עושים התיעצות משפחתית מהירה ומסכמים פה אחד שהולכים על זה!
אורזים עצמנו, ממש בחיפזון ובחצי הלילה יוצאים לדרך!
נסיעה קשוחה ולא נוחה עברה עלינו. המון פיתולים, דרכי עפר, ואן לא מפנק במיוחד ,ישנו נים לא נים ובחמש וחצי בבוקר הגענו ליעד.
עכשיו חיכו לנו 10 ק"מ עד לעיירת Agua Calientes ומשם נצא למחרת לטיפוס למאצ'ו פיצ'ו.
ההליכה נוחה, במישור ,מוצלת ויפה. ממש נינוחה.
אבל אחרי לילה בלי שינה… האמת? היה קשוח.
הגענו מותשים להוסטל שהזמנו ללילה ונרדמנו תוך דקות מועטות.. אחרי שעתיים של שינה מבורכת וארוחת צהריים יצאנו למעיינות החמים של העיירה מרועננים והיה נדמה שם שלא יכולנו לבקש משהו יותר מתאים מזה לעכשיו!
היה כיף לא נורמלי. הנאה צרופה. (ואם היה אפשר לשלב את זה עם בירה קרה זה היה מושלם…אבל לא נהיה גרידיים מידי…)
מגיעים הביתה רעננים מהמים החמים, ישר למרק החם שהכנו מבעוד מועד בתוספת של קניידלך!!
כן כן, חלק מהפינוקים שקיבלנו בחבילה מהארץ…
יאללה הולכים לישון מוקדם כדי להיות מוכנים לקראת האתגר הבא: טיפוס למאצ'ו פיצ'ו, גולת הכותרת של בני האינקה וחזרה את 10 הק"מ…
בבוקר השכם אבישי והגדולים מתחילים את הטיפוס, החלטנו הפעם להקל על אביה ואני והוא לקחנו את האוטובוס מהעיירה למעלה..
מחכים ומצפים לראות את מה שהרבנו לראות בתמונות, לשמוע מאנשים, לקרוא אבל בעינים שלנו לא ראינו..
שואלת את עצמי האם אחרי כל התמונות והסיפורים ששמעתי, עדיין אצליח להתפעל מהפלא הזה?
ואכן אין כמו מראה עיינים…
אחרי טיפוס של כשעתיים במעלה ההר, לחוות את מראות העיר שנמצאת במרומי ההרים, בתוך נוף שאין שווה לו, היה מטורף. הגענו מוקדם בבוקר, עדיין עננים על העיר שלאט-לאט מתפזרים והנוף הקסום של העיר וסביבתה נגלה לעיננו.
לא סתם המאצ'ו פיצ'ו נחשבת לגולת הכותרת.. המסתורין של העיר, המיקום שלה ,איך היא שרדה בשלמותה, כל אלה ללא ספק מכתירים אותה בתואר.
שוטטנו במקום, למדנו ,התרשמנו, נשמנו, התפעלנו ואם לא היה הגבלת זמן לכל אחד שם(עד 3 שעות) היינו יושבים עוד שעות ומשתאים מול היופי הזה.
יורדים הפעם כולנו במורד ההר וממשיכים את ה-10 ק"מ של אמש…
הפעם נהנים הרבה יותר מההליכה אחרי שינה טובה…
בדרך פוגשים המוני אנשים. מסתבר שהרכבת גם בשביתה והאנשים שרצו להגיע איתה נאלצו כמונו ללכת ברגל, חלקם עם טרולים ומזודות. מחזה הזוי.
שמענו הרבה סיפורים על אנשים, רגע לפני טיסה שנתקעו ועוד ועוד…
ממש לא נעים.
בקיצור, יציאת מצרים השבוע זה לגמרי אנחנו!!
עייפים וסופר מרוגשים הגענו לואן שיקח אותנו שוב לאורך נסיעה של 6 שעות חזרה לקוסקו…
(בארץ התארגנות לנסיעה של שש שעות היא חתיכת עניין וזה כל פעם מפתיע איך זה נשמע לנו פתאום כך כך לגיטימי).
אחרי נסיעה ארוכה מגיעים בשלום לקוסקו, בה הסתיימה השביתה (לעת-עתה) ואשכרה הרגשנו שתכלס, ניצלנו מהעיר המבוצרת ביומיים האחרונים וזכינו לראות פלא עולם שוב.
היום אנחנו כמובן ביום של מנוחה ושלוה בבית ,התארגנות לקראת החג הארוך הצפוי לנו.
אין כמו ימי המנוחה אחרי עבודה קשה.
מה למדנו השבוע?
פסח בחו"ל ?קטן עלינו
שביתה של הפרואנים? קטן עלינו
הרבה מזכויות התמונות שמורות לדביר שלאט לאט לומד את סודות הצילום בטיול.(ותודה לחברה שקנו לו מצלמה ליומולדת)
