הגענו לאיקה, נקודת הטיול הראשונה בפרו.
בתום נסיעה של 4 שעות מגיעים לעיר שהכינוי "לא יפה במיוחד" יהיה שם מחמיא עבורה…אבל יש הבטחה שסביבה יש הרבה דברים נהדרים..
מגיעים לדירה, בעל הבית מסביר פנים, הדירה מסבירת פנים עם חצר גדולה ונמצאת בתוך שכונת מגורים סופר נחמדה,מסביבנו דיונות חול מרשימות ביופין וגובהן.
יום שישי מתקתקים בישולים ויוצאים להוקאצ'ינה, נוה המדבר המדובר. במרכז איקה קופצים עליך מכל עבר סוכני נסיעות שונים שמציעים לנו חבילות שונות לטיולים ולאטרקציות. מזכיר את הרפובליקה הדומיניקנית מאוד. מציק ומצחיק כאחד. נפלנו ברשתו של ויקטור המדריך שליווה אותנו בעברית משעשעת לאוטו שלו היישר.. אנחנו חשבנו שלקחנו מונית, אבל תוך כדי הבנו שאנחנו עם סוכן נסיעות ממולח שהפיל אותנו ברשתו והציע לנו עסקה אטרקטיבית במיוחד: נסיעה בבאגי חולות פלוס גלישה בחולות הכל כלול פלוס הנסיעה הביתה הלוך ושוב.
יאללה, הלכנו על זה.
הגענו ליעד, נוה המדבר מוקף בדיונות מרשימות. האגם עצמו, ככה אומרים, היה פעם מלא במים טבעיים אבל כבר 10 שנים שלא מגיע גשם והוחלט למלאו מים כדי לשמר את השם ואת התיירות…
נכנסים לבאגי ומתחילים את הנסיעה. ואז מתחילים להבין באיזה הנאה מטורפת וכייפית מדובר! אתה מרגיש ברכבת הרים משוגעת: עולים על החולות ויורדים במהירות. כמה צחוק והנאה היו שם… באמצע הדרך עוצרים ועושים "סקי בחולות" עם גלשנים. המשוגעים/המעיזים/הלא חושבים שביננו, מנסים את מזלם בעמידה כל השאר מתגלשים בכיף בשכיבה, וואו הנאה צרופה.
מחליטים עקב החום הכבד להתפנק במשהו קר. נכנסים להוסטל חמוד לאללה ומזמינים שייק לכל דורש. מקבלים חשבון ונותרים המומים מהמחיר המופקע של פרו… נושמים את זה ומבינים מהר מאוד שפרו היא לא מה שחשבנו וצריך יהיה פה להיות יותר מחושבים..
עוברים להכין שייקים שווים בבית.
מגיעים לשבת המלכה עם חיוך גדול על הפרצוף: נוה האלוף! מצליח לעשות לי, למרות שאין תנור בדירה, עוגת יומולדת בתוך מחבת!! יצאה עוגה נפלאה ובעיקר ריגש אותי שהוא התעקש להכין (נו, הוא מכיר את אמא שלו – בלי עוגת יומולדת קשה לי …) חגגנו היטב, הילדים היו עסוקים כל השבוע בלהכין לי ברכות סופר-מרגשות וכמובן גם סרטון כמיטב המסורת.
דוגרי?
התרגשתי.
כמה נחת.
.יום ראשון נוסעים ל-"קווי נאסקה".
זו יצירה של קווים המשתרעת על שטח של 85 קילומטרים במדבר נאסקה , הקווים השתייכו לתרבות נסקה המתוארכת לתקופה בין 200 לפנה"ס לשנת 600 לספירה. הקווים יוצרים צורות רבות מקווים פשוטים, טרפזים, משולשים ועד צורות של חיות: אנשים, קופים, לטאות ועוד. את הקווים ניתן לראות רק מהאוויר מה שעורר את השאלה של כל החוקרים לאיזה מטרה הם עשו את זה, משהו שהם בעצמם ככל הנראה מעולם לא הצליחו לראות. מספר רב של השערות הועלו כשהשכיחה בינהן היא שזהו איזור עם הרבה מי תהום ומדבר מה שהביא אותם לחיפוש מים ואלו תצורות שבנו סביב המציאה של בורות המים תוך כדי שילוב של פולחן דתי.
מאוד מענין, מאוד מרשים ומאוד יפה. את המראה אפשר לראות ממספר מגדלי תצפית או ממטוס קל.. אחרי התלבטויות רבות ושקלול היתרונות והחסרונות החלטנו שיהיה נכון עבורנו להקשיב לכיס שלנו ולוותר על הטיסה. נהננו מאוד מהמראה שנשקף לעינינו מהמגדלים למדנו הרבה על הקווים, על התרבות, על המעוף שהיה להם ליצור כאלה דברים במדבר השומם שיחזיקו כל כך הרבה שנים.
וגם על כך שלפעמים צריך להגיד לא.
למידה חשובה לא פחות.
יום שני קובעים עם ויקטור טיול לפארק הלאומי פארקאס, איזור של חוף האוקיינוס עם איים מרובים ובהם מאות סוגי ציפורים, חיות ,כלבי ים, אריות ים, פינגווינים ודולפינים.
קמים השכם ממש, ב-6:30 כבר מחכים בחוץ ויוצאים לדרך וכעבור חצי שעה של נסיעה בכביש, הכביש חסום… הפרואנים שובתים היום בשל יוקר המחייה: חוסמים כבישים ומלא בלאגן… ויקטור מודיע שצריך להסתובב, אין לדעת מתי השביתה תסתיים. ויקטור מודיע שאולי כמה ימים אולי שבועות אולי מחר… מתפללים לטוב ומקווים שיגמר מהר ושנצליח להגיע לפארקאס ואם לא, לפחות שנצליח לצאת מאיקה בהמשך…
מסתובבים מבואסים קלות, שוב נושמים את זה ויודעים "שפעם למעלה פעם למטה" אין מה לעשות: יש דברים שלא תלויים בנו ואם זה לא תלוי בנו אז להתבאס לא יעזור. מחליטים על יום לימודים (טוב זו הנקודה, לא אשקר שהילדים ממש החליטו להתבאס…) אבל למדנו היטב ,ואחר צהריים לקראת שקיעה יצאנו שוב לדיונות, שכרנו גלשנים ולאור שקיעה הילדים גלשו בכיף ובהנאה מרובה ואנחנו צפינו בהם ובשקיעה ופשוט נהננו מהיופי הזה.
ערב יום שני ויקטור חברנו מודיע שיהיה בסדר מחר. הכל נגמר. מהססים, אך מקווים שאכן ככה, שוב השכמה מוקדמת 6:30 בחוץ אבל הפעם… מגיעים ליעד!
היום הצטרפו אלינו חבורה של מוצ'ילרים ישראלים והילדים כמובן היו בעננים… החיבור היה מהיר והיה לנו כל כך כיף איתם, חבורה חמודה לאללה.
עולים על הסירה – שייט לאיים. הסירה שטפה את כולנו במים מהגלים והרוח כהוגן והדרך היתה קרירה אבל סופר יפה. הים תכול, האיים לבנים מסולעים ויפים, וגולת הכותרת: מגיעים למקום מושב כלבי הים, אלפי ציפורים ואפילו פינגווין אחד שהסכים להאיר לנו פנים. נהנים מהמחזה ובדרך חזרה התמזל מזלנו: להקת דולפינים יפיפיה ממש-ממש לידינו. כמה יופי כמה התרגשות פעם ראשונה שלנו במפגש עם דולפינים ככה בטבע. וואו יופי של מראה ההתרגשות היתה בשיאה וכבר שכחנו שקר לנו ושאנחנו רטובים..
מהסיור בסירה ממשיכים לשמורת החוף של פארקאס , (המיוחד שם הוא החוף האדום כתוצאה מההר האדום הגעשי שניצב ממש עליו וכתוצאה מהמפגש עם המים מוריד כל הזמן קצת שכבה של חול וצובע את החוף באדום…).
עולים לנקודת תצפית יפיפיה, יושבים בחוף ,אוכלים, מתמוגגים. הילדים ואנחנו נאלצים להפרד מחבורת המוצ'ילרים שממשיכה בדרכה למדינות אחרות. הפרידה היתה באמת מרגשת, היתה תחושה של רצון לבלות עוד…
יודעים שלקחנו איתנו עוד חוויה מהנה ומלמדת למסע ושגם להפרד זה חלק מהלמידה.
חוזרים הביתה, כולנו מרביצים שינה במיניבוס ומסכמים יום של התרגשות, מראות חדשים לימוד והנאה.
היום עבר עלינו יום של נחת: לומדים בבוקר ומתארגנים לנסיעת לילה לארקיפה. מתוקתקים וארוזים היטב מגיעים לתחנה ושם מודיעים לנו שלמרות שנקנו הכרטיסים מבעוד מועד, כל הנסיעות בוטלו בשל השביתה…
כן כן…
מסתבר שהשביתה עדיין חיה ובועטת.. ממש בועטת… אין לי מושג מאיפה יכולת הגמישות שלנו ממשיכה לפעול.
נושמים.
מתבאסים
ומקווים לטוב.
נו, זה לא תלוי בנו ולשמחתנו בעל הדירה לקח אותנו לתחנה והדירה היתה פנויה כך שהיה לנו איפה להניח את הראש הלילה… אבל מה הלאה? אלוהים יודע… תצטרכו להיות במתח כמעט כמונו..
האם נצליח להגיע ליעד הבא לפני שבת??
עדכון אחרון:
אז זהו שלא.
נראה לי שהבינו מלמעלה שאם אנחנו לא יודעים לנוח בעצמנו, אז יחסמו לנו את הכבישים..
אמנם היינו מעדיפים את המנוחה מול אגם יפה ונוף יותר פסטורלי .. אבל לא נהיה גרידיים מדי. הרבה בידודים נחסכו מאיתנו השנה, אז שביתה של פרואנים לא תשבור אותנו (רק קצת).
מה למדנו השבוע?
1. הפרואנים על כל דבר דורשים כסף,ותמיד המחיר שסוכם הוא לא הסופי כי יש מיסים ויש דמי כניסה…
בחישוב ההוצאות שלנו אנחנו מוסיפים את סעיף השימוש בשרותים ציבורים…
2.השבוע למדנו שוב ושוב שמה שתלוי בנו – תלוי בנו ואם זה לא תלוי בנו- מה יש לנו לעשות, מלבד לקחת את זה בסבבה??
3. לא נתת סכום מדוייק של כסף? אל תצפה לקבל עודף . הפרואני יחשוב שפינקת..
בכאב ובדאגה מכל ארועי השבוע בתפילה לרפואה שלמה לכל הפצועים ושהשקט והשלווה יחזרו.
שבת שלום שקטה וטובה
אני חייב לציין שחלק מהתמונות של האריות ים הם מהמצלמה שלי וגם הפינגווין
אמא היה לי לעונג לקרא את הפוסט שלך נהנתי מכל רגע (אביגיל)
גם אני נהניתי מכל רגע…לקרוא וללוות גם אם זה מרחוק