רק דיברנו על אתגר והנה עוד אחד הגיע
.
אחרי נסיעת לילה קצרה מגיעים בשש בבוקר לעיירה בקאלאר…
אין ספק שאנו מעדיפים נסיעת לילה של עוד שעתיים, להשלים שנת לילה שלמה…אבל כבר נהיינו גרידיים.
הולכים עם כל המוצ'ילות הליכה של 10 דקות בחום שהרבה זמן לא חווינו ..
מגיעים לדירה.
מכשול ראשון – הגדר הראשונה שהיתה אמורה להיות פתוחה ,נעולה…
טוב משתמשים בילד הנינג'ה שלנו, בשביל מה הבאנו אותו לפה אם לא לטפס על גדרות?!? הקופיף מטפס בקלות, מגיע ליעד פותח את הכספת , פותח את הדלת.
וואי! דירה מתוקה מתוקה אבל אין חשמל…
בעלת הדירה כתבה בלילה שיש בעיה שמקווה שעד שנגיע יהיה..
אבל לא..
מתקלחים במקלחת קרה ןמנסים לתפוס תנומה של עוד שעתיים להתאפס ולראות…
חם.
חם!
יותר חם בתוך הדירה מאשר בחוץ… סביב 10 בבוקר מבינים שהבעיה כנראה יותר ממה שהיא נראית והשבת מתחילה לדחוק. צריכים להתארגן.
וחם…
מתחילים לחפש דירה חדשה. בעלת הבית המתוקה מתנצלת נורא ומנסה לעזור..המחירים פה בשמים ועד שמצאנו את הדירה הזו לקח לי זמן וידעתי בדיוק מה יש פה… אבישי מקל על המצב ולפחות נהנים מפנקייקים, לעידוד מצב הרוח…
אני צועדת להוסטל שאליו היינו צריכים לעבור בהמשך השבוע ומחכה חצי שעה עד שמישהו יענה לי. בסוף, שניה לפני שנשברתי מהחום ומהעייפות גם יחד, סוגרת מולם שמגיעים להוסטל גם לשבת.
אז אורזים עצמנו שוב..(לפחות מקבלים החזר מלא..) ומתחילים שוב לצעוד עם כל הציוד 7 דקות..( המוניות לא נראו באופק..), אחלה הוסטל. יאללה! צריך להתארגן לשבת…אני ונוה יוצאים כשלפתע תוקף אותנו גשם זלעפות (אבל באמת זלעפות!) בשניה הכביש סביבנו אמבטיה ואנחנו היינו ממש, אבל ממש רטובים. זה בדיוק השלב שאתה מחליט במקום לבכות לצחוק..תכלס זה היה כיף בחום הזה…
מבשלים לשבת בקטנה, לא מוותרים על העוגה למרות שגם היא קצת הצ'טקמקה…אבישי יוצא לקראת שבת להצליח להזמין לנו איזה שתיה קרה על הלגונה לשבת..חוזר ו..הופה! ננעל מחוץ ההוסטל ולא מצליח לפתוח את הדלת. אנחנו בפנים הוא בחוץ..מנסים בעזרת כמה תיירות לפתוח ללא הצלחה. בעל ההוסטל יצא לסופשבוע…מתקשרים ומישהו מגיע לפתוח את הדלת… מסתכלים אחד על השני וצוחקים איזה עוד דבר יתפוס אותנו היום…
בקיצור חתיכת יום שישי עבר עלינו..מזל שמגיעה שבת ואיתה תמיד מגיעה השלווה והטוב.
שותים את הקפה והעוגה, יש מזגן שעובד ,יש משפחה בריאה ומתוקה , מה עוד צריך?!?
איזו שבת מנוחה!! אחרי תפילת השבת יצאנו לראות סוף סוף את הלגונה המדוברת של העיירה שלכבודה באנו..משתכשכים קלות ,הולכים לשתות את השייקים שהוזמנו ושולמו מראש וממשיכים היישר לבית חב"ד.
בית חב"ד אחר ממה שהיה לנו עד היום, משפחתי וקטן, רק לפני 10 חודשים נפתח.
מגיעים ומקבלים אותנו בחיוך ולב רחב משפחה מקסימה עם שני ילדים מאירי פנים ונבונים ואיתם שני בחורים מקסימים שבאו לסייע ,ארוחת שבת היתה משפחתית כל כך ונעימה הצלחנו להעביר שיחה נעימה ודברי תורה והיתה אווירה כל כך טובה. אחרי יום שישי כזה עקום זכינו בשבת ברוכה, טובה וכל כך נעימה.
יום ראשון פותחים את השבוע של תשעת הימים דווקא במקום שמה שמייחד אותנו זה המים… כן כן הגענו לצד הקריבי בתשעת הימים… ובכל זאת עובדת היותי תורכיה מזכה אותנו בשבוע שחל בו (שלמעשה לא חל השנה…) אוירת תשעת הימים כמובן נוכחת למרות המים המשוגעים שאנו נמצאים בהם ,מצליחים ליצור שיח ושאר מנהגי השבוע נכנסים לתוקפם..
אז בקאלאר.. וואו! מה אפשר להגיד עליך?
איזה מקום! כפר קטן שקצת מזכיר מושב, כולם פה מתניידים על אופניים (גם אנחנו זכינו בזוגות אופנים של ההוסטל) ובקצה הכפר יש לגונה.
ואיזו לגונה!
הלגונה נקראת גם "לגונת שבעת הצבעים" ולא… לא מדובר בצבעי הקשת אלא ב-7 גוונים של כחול, משהו משוגע.. הצבעים משתנים לאורך היום בהתאם לכיוון השמש, העננות ועומק המים.
אז את היום הראשון העברנו בחוף משוגע "קוקוליטוס", שם יש נוכחות מרשימה של צבעים ובנוסף מה שמייחד את המקום אלו מבני ייחודיים דמויי סלע הנוצרים מביופילם של מיקרואורגניזמים הנקראים Stromatolites (טוב שיש ביולוג במשפחה כדי להבין מה הוא כתב כאן…) הסטורמליטים האלו הם במצב של שימור ולכן מגדרים אותם על מנת שבני האדם לא יזיקו להם.
אז את היום הזה מסיימים בתחושה שפשוט שתלו אותנו בתוך גלויה..
יוצאים היום לסיור בלגונה על סירה. בכל מקום כתוב שזה הדבר הmust לסיור במקומות מיוחדים של הלגונה…
אז הסיור היה כייפי אך איך לומר? לא שובר קופות.
קצת חלטורה לתיירים שמגיעים לבאקלר ליום יומיים ואין להם זמן לשהות בלגונה…
זה לא שסבלנו, כן? אבל…
היום יום הולדת לאביגיל הלל ותמיד בגלל תשעת הימים רק מציינים לה עם בלונים וקצת שוקולדים וחוגגים אחר כך. אבל בזכות אסתי, הרבנית של בית חב"ד דיברנו בשבת וסיפרתי לה..והיא ישר אמרה: "אבל אצל חב"ד, הרבי קורא לזה "מבצע יומולדת" ועושים התוועדות, נפגשים, ילד היומולדת אומר דבר תורה, קורא פרק תהילים של הגיל שלו, נותן צדקה לפי גילו, והחלטה טובה לשנה החדשה…"
וואו! קניתי את הדבר הזה. מנהג כל כך יפה שהרגיש לנו כך כך נכון. כך, בזכותה הגענו לחגוג איתם יחד ,אביגיל למדה את פרק התהילים שלה והכינה דבר תורה על תשעת הימים, הגענו אליהם והתרגשנו שציורים כבר הוכנו, בלונים כבר ניתלו, איזו זכות! הכנו יחד עוגת יומולדת וישבנו יחד כולם. אביגיל המלכה קיבלה על עצמה החלטה טובה: "להתבייש פחות" וכך, תוך כדי היומולדת, הפתיעה אותנו באומץ שקיבלה, אמרה דבר תורה בקול וקראה את פרק התהילים שלה. דמעות של גאווה ושמחה. איזו התבגרות היתה פה השנה ואיזה יופי של חגיגה.
החלטנו לאמץ את המנהג היפה הזה בעזרת ה' גם לבית, לימי ההולדת שלנו.
וככה עבר לנו השבוע.
יום אחד סתם בחוף, יום אחד בסירה, יום אחד שכרנו קיאקים ואימצנו את שרירי הזרוע היטב. הצלחנו לשוט בקיאקים לנקודות היפות שהסירה לקחה אותנו, אבל זה היה שווה פי אלף בכוחות עצמנו.
הליכות כל בוקר ולסיום טבילה בלגונה היפה, סיבובים על אופנים ב"מושב", קריאה ,למידה, משחקים יחד.
המקומות שאנחנו בוחרים לשהות בהם מביאים לנו הרבה יופי ושלווה, להיות במקום שהוא מוכר ולא רק אורח לרגע.
יום חמישי. זה הזמן לעזוב את בקאלאר ולעבור לנקודה הבאה. הפעם זרמנו ולא הזמנו כרטיס מראש לאוטובוס ושילמנו על כך מחיר של להמתין שלוש שעות בתחנת אוטובוס 
…עד שהחלטנו לזרום קצת, שילמנו מחיר…
זהו לא זורמים יותר!
יאללה, ניצלנו את הזמן ללימודים ונו, גם לכתיבת הבלוג… עכשיו נותרו רק עוד 4 שעות נסיעה לפנינו…בקטנה!
מה למדנו השבוע?
• למדנו איך חוגגים יומולדת בחב"ד ואימצנו.
• לצבע הכחול מגוון מטורף של צבעים.
• אנחנו כבר לא רגילים לחום של יולי-אוגוסט, שלא לדבר על הלחות…
החל מהשבת פרשת דברים שוב תושבי חו"ל התחברו לקריאת התורה של ישראל וככה אחרי הרבה חודשים (מפסח בשל חג שני), בכל העולם יקראו בתורה את אותה הפרשה. בהתחלה עוד נהגנו כמו ישראל אבל כל פעם שהינו בבית חב"ד בקריאה יצא שהיינו לא מסונכרנים ובשלב מסוים החלטנו ליישר קו איתם..עד השבת..
שאלנו רבים למה לא התחברו כבר (הרי היו הזדמנויות) ולאף אחד לא היתה התשובה.. מזל שיש לי את אבא שלי, שישר ידע לענות שהסיבה היא במה שנראה העצב של החורבן שגרם לפיצול ולפירוד יבוא גם התיקון של הגלויות וכל בית ישראל יהיה מכוונים לפרשה אחת.
בתפילה שהימים האלו באמת יהפכו לימי שמחה וטוב, ולאיחוד של עם ישראל כולו.
1. לדייק: בפרשת דברים שתמיד חלה בשבת שלפני תשעה באב, איננו אבלים בה כי היא שבת, אבל החורבן נוכח בה. זו השבת לתיקון הגדול של שיתוף הגלויות ויושבי ארץ ישראל בקריאה אחת. הקרע נעשה בחג בו אנחנו חוגגים את "וגאלתי", הקרע לא יתחבר עד רגע המודעות הגדולה לחורבן. התיקון בה בשבת בה אנחנו קוראים "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם" . זו כמובן דרשה, ואין לי עליה סימוכין,
(אולי באגדה אחרת שהיא חלק מהעולם שלנו:
תלמוד ירושלמי ברכות ב׳ ד׳; ה׳ א׳ (בתרגום חפשי לעברית)
מעשה היה ביהודי אחד שהיה עומד וחורש.
געה השור לפניו.
עבר ערבי אחד ושמע קול. אמר לו: יהודי, יהודי! התר את השור ואת מחרשתך (?) שהרי בית המקדש חרב.
געה פעם שנייה.
אמר לו: יהודי, יהודי! קשור שורך וקשור את מחרשתך שהרי נולד מלך משיח"
התיקון של הקלקול והקרע שנוצר ביום טוב של גלויות יבוא ברגע המודעות לחורבן.
לראות את אביגיל עומדת ומדברת ולא מתביישת.
באמת קרה משהו בשנה הזו
כמה חויות!! איך שומרים אותן בזיכרון ?
טיול מיוחד כלכך!!
אימצתי את רעיון יום ההולדת של חב"ד.
תמשיכו להנות..ותחזרו בשלום
חיבוק!