בוקר שישי התאוששנו מהנסיעה לוייה דה לייבה והחלטנו לצאת לחרוש את האיזור ברגליים, או יותר נכון, באופניים.. אז עשינו כבר יום קודםברורים מרובים עם חברות השכרה ורק נציגי חברה אחת אמרו שיש להם אופנים גם עבור אביה .. אז קבענו איתם.
ביום שישי, שמחים ומלאים אחרי ארוחת הפנקייקים המסורתית של יום שישי היינו מוכנים ומזומנים להוריד את הקלוריות שהרגע הכנסנו לקרבנו… כשהגענו לשם הבנו חיש מהר שמדובר בחלטורה (בעצם, כבר אתמול כבר הבנו אבל זרמנו…) ואופנים לגודל של אביה לא באמת היו… שוב לא נפלה רוחנו – הם הצליחו לחלטר לנו "מושב" לאביה על האופנים של אבישי ומכיוון שידענו שהדרך נינוחה זרמנו.. אז אחרי שעה עיכוב (כי האופנים לא באמת היו מוכנות…) יצאנו לטיול המיוחל. הטיול היה לכיוון מה שהם קוראים pozo azules (הבריכות הכחולות), הם מתארים אותן בתור בריכות יפות עם צבעים מרשימים. לראשונה בטיולנו בקולומביה הופתענו שהבריכות המדוברות הם למעשה ברכות השקייה וכנראה שבשל המינרלים של האדמה הם לפעמים משנות את צבען…
אז אנחנו זכינו לראות ברכות השקייה.
אבל – הנסיעה היתה יפה והנופים היו שונים לגמרי ממה שראינו עד כה – יותר מדבריים ועדינים למראה. אחרי מנוחה קלה ותצפית שמנו פעמינו חזרה לעיירה. בדרכנו חזרה שהיתה דרך באמת יפה וציורית (סליחה שאני חוזרת על המילים – מדהים, יפה, מרשים, משגע, ציורי כל הזמן… פשוט אתם חייבים להאמין – זה באמת כל-כך כל-כך יפה!) הבנים התקדמו מעט קדימה לבדם וכלבים "חמודים" קיבלו את פניהם ונכנסו לדבירי שלנו בין גלגלי האופניים. דביר נפל וחטף חתיכת פצע בברך, לא אתאר לכולכם את הפציעה כי לא כולם אחיות מבין הקוראים, אבל חתיכת עומק וגודל. דביר שלנו הגיבור האמיתי (באמת!) הצליח להמשיך איתנו את הדרך איכשהו עד שהגענו לעיירה (הילד ידוע כבעל כוח סבל עילאי ויודע להתגבר כארי על כל פציעה שלו, אבל באמת שהפעם זה היה מיוחד).
אבישי הלך עם דביר למיון לקבל החלטה אם בכלל אפשר לתפור את העסק או לוותר (כן, זה לא פעם ראשונה שאני האחות שולחת את אבישי למשימות כאלה. לפעמים נפשית קשה לי לעשות זאת ויודעת שאבא בתמונה יהיה חכם יותר..בטח בשפה זרה).
נוה ואביגיל עזרו לי לתקתק את שאריות המשימות לפני שבת, אלופים כאלה: בלי לדבר הורידו כביסה, קיפלו, שטפו כלים ושאלו במה אפשר לסייע. יש תחושה שעברו תהליך רציני של שותפות לכל הדבר הזה והם מרגישים הרבה יותר חלק ויש הבנה שכולנו פה יחד בעשייה.
רגע לפני שבת החבר'ה שבו הביתה. פצועים אך מרוצים ללא תפרים וללא שברים ברוך ה' – טוב להודות לה' שכך נגמר העניין.
השבת עברה במנוחה לכולנו – מנוחת נפש וגוף ..
אז אם אנחנו לא יודעים מנוחה מהי לבד ,אז הפציעה הכריחה אותנו להוריד הילוך…
אחד מהדברים המייחדים את איזור וייה דה לייבה הוא ממצאי המאובנים הרבים שבו בשל העובדה שוייה דה לייבה לפני 125 מיליון שנה היתה איזור בין היבשה לבין הים – האיזור של המים הרדודים ולכן נמצאו בה המון המון חיות (שנשטפו אל החוף) אפשר אפילו לראות פה במרצפות העיירות באיזור את המאובנים – תענוג לעיניים (אבישי שחולה על מאובנים חוגג ,ומשגע את כולנו באהבה שלו …).
אז שמנו פעמינו ל-2 מוזיאונים ששוכנים זה לצד זה (משעשע ומוזר כאחד …) ולכל אחד מהם ממצאים רבים ומרשימים ביותר של מאובנים , של דינוזאורים , של חיות ים רבות. באחד המוזיאונים אף קיבלנו הדרכה באנגלית רהוטה וטובה ונהננו באמת באמת מכל רגע.
כל אחד מאיתנו למד והחכים והיתה חוויה מרשימה ויפה עד מאוד.
יום שני, עדיין עם ילד פצוע החלטנו להשאר בבית ללמידה… בשעות אחר הצהריים ואחרי שלמדנו היטב (באמת!), החלטנו לצאת לטיפוס על ההר הצמוד לוייה דה לייבה לתצפית יפה על האיזור. התיקים כבר מוכנים על הגב ודביר המבסוט ששמח על שקט שהולך להיות לו… לפתע התחיל גשם זלעפות פתאומי והתוכנית חוזלשה והומרה לאחר צהריים של פופקורן וסרט משפחתי…
נו, מה רע?!
ביום שלישי דביר עוד לא היה כשיר ללכת בצורה סבירה והחלטנו להשאיר את המתבגר לבדו בבית…
שמנו פעמינו לעבר Paso Del Angel – מעבר צר בין 2 נחלים, עד לפני 9 חודשים המקום היה פתוח לכל עובר אורח והיה אפשר לטייל שם בכיף – רוכבי אופנים אוהבי אקסטרים היו רוכבים על המעבר הצר הזה.. היום המקום נהיה פארק אקסטרים וטבע לכל אוהבי הטבע …
נסענו לשם בלי לדעת ב-100 אחוז מה באמת קורה שם היום.. בתחנה המרכזית מצאנו את ג'ימי הנהג שנהיה חיש מהר לחבר לכולנו באותו יום ובמחיר של 160 פסו (פחות מ-150 שח) ילווה אותנו כל היום, יטייל איתנו במסלול, יאכל איתנו וילמד אותנו ספרדית. וכך הגענו לפארק האקסטרים הקטן והחביב בנוף משגע, בעמדת התשלום הסתבר שהם אינם מקבלים כרטיס אשראי הלב ירד לתחתונים עוד לפני שעליתי על האומגה…אבל קולומביאנים כמו קולומביאנים – כולם חשו לעזור. זה ששמע שאנחנו מישראל והתלהב מהעינים של המשפחה רצה לשלם את ההפרש שלא היה לנו במזומן, הנהג שניסה לסייע ובסוף – בעלת העסק הרגיעה את כולם והודיעה: "יש לכם הנחה אין צורך בכל התשלום". מה אגיד לכם? אתגעגע אל החבר'ה האלה.
התחלנו את ההליכה (מאובטחים היטב ועם מדריכה צמודה) בין הנחל על גשרים, במעבר הצר הליכה על גשר צר ולקינוח אומגה מטריפה. ג'ימי צפה ועודד את כולנו מרחוק ולנו היה באמת כיף חיים!
משם המשכנו ל-Cascada De Hayal גם שם עמד גובה הכספים במזומן.. הפעם ג'ימי הלווה לנו את הכסף עד שנגיע לכספומט הקרוב. שמנו פעמינו לעבר המפל, התחלנו בתצפית יפיפיה אל המפל שגובהו כ-60 מטר,והמשכנו בירידה נוחה למפל שנמצא מעל מערה ענקית – המחזה מרשים ביותר, שוב תחושת המים שעפים עליך מעוצמת הזרימה ומרטיבים אותך היתה מהנה במיוחד ,טיפסנו חזרה וסיכמנו עוד יום מוצלח. רק חבל שדבירי לא היה איתנו.
ברביעי נפרדנו מוייה דה לייבה נסיעה של 3.5 שעות (בקטנה!) ואנחנו שוב בבוגוטה ,פה התחלנו את המסע המוצלח מאוד בקולומביה, מתארגנים כאן לקראת היעד הבא, מתרגשים לפניו מאוד ועם הכל גם מגיעות החששות …
סה"כ התרגלנו וטוב לנו כאן מאוד ולהתחיל הכל מהתחלה זה מרגש ומסעיר מצד אחד אבל מביא איתו גם פחד מהבלתי ידוע. מפאת "אין הברכה שורה אלא על דבר הסמוי מן העין" לא אכתוב כאן לאן פנינו מועדות ולא אסכם את פרק קולומביה. מחכים לבדיקה שלילית, שכל הטפסים והבירוקרטיות יעברו ועד אז תאלצו לחכות..
ואני אלך ואמשיך פה בארגון המשך הדרך…
שבת שלום והמשך חורף טוב אצלכם ,אוהבת כל כך
אתם מלכים
תהנו ותשתפו
כל הכבוד למשפוחה החמודה שלכם
תודה אמיתי! כיף שהצטרפת.
כיף לקרוא כתמיד:)
דבירצ'וק תרגיש טוב!
תודה אהובה
שתמשיך ותצלח הדרך!
באהבה!
איזה כיף לכם.
דביר אתה אלוף!!
תמשיכו להנות