בלוג

השבוע נשארנו בהוארז להנות מהטיולים היומיים שבאזור.
מטורף הנופים שיש פה. יש אין ספור אפשרויות לטיול ואתה רק צריך לבחור ולדעת שבכל בחירה שלך אתה מוותר על מקום אחר יפה וטוב.
נו, זו השנה שלנו – למידה לדעת שלא להכל נצליח להגיע ויש משהו טוב ונעים בלהישאר עם טעם של עוד.
השבת אחרי הטרק היתה בול במקום ובדיוק מה שהיינו צריכים לעצמנו. שוב זכינו לארח בביתנו חברים טובים ויקרים ללבנו מהטיול: נדב ורות, מעיין וינאי. החיבור בין כולנו נפלא והשהות יחד מעניינת ומהנה. אירוח בערב שבת ומנוחה מלאה בשבת בבוקר היתה מתכון מושלם עבורנו.
איזה כיף שיש המון חברים במסע בדרך.
יום ראשון נוסעים ללגונה פרון. מחליטים הפעם לקחת וואן עם חברה ויוצאים עם וואן מלא בכמה תיירים, בינהם כמובן, גם ישראלים..  המחיר יצא יותר משתלם, אבל מהר מאוד הבנו שעשינו מקח טעות. תחנה ראשונה אחרי שעה נסיעה – 25 דק הפסקה לקניית גלידה… וכשכבר מגיעים ללגונה, מודיעים לנו שיש רק שעתיים להסתובב באיזור. בקיצור – וואן לא שלנו פירושו חד משמעית שהזמן גם לא לרשותנו ואחרי נסיעה כל-כך ארוכה עד לשם זה די מבאס…
הנסיעה היתה ארוכה-ארוכה וכשעה וחצי בדרך עפר מזעזעת עם המון פיתולים ונהג שהכינוי "לא-זהיר" תהיה מחמאה עבורו…מזל מזל מזל שהתנחמנו בלגונה המשגעת הזאת. היא היתה כל-כך כך-כך יפה! צבע משגע והנופים מסביב משגעים אף הם. שם כמובן עשינו טיפוס של 150 מטר (קטן עלינו), שוב גובה של 4200 (גם זה קטן עלינו), ונהנים מנוף עוד יותר משוגע ויפה – מלא צילומי אינסטוש ויורדים למטה. למטה בלגונה יש שיט של קיאקים. ידענו את זה מראש והתלהבנו מאוד מהרעיון והלהבנו גם את הילדים. רק שכחו לספר לנו שזה הכי תירותי שפגשנו עד היום! 15 דק=10 סול לאחד (בעברית: 50 ש"ח בערך ל15 דק)… מסתכלים אחד על השני ועל פני הילדים המתחננים (חלקם..) ומחליטים לזרום למרות שממש לא מתאים לנו.  יאללה לפעמים מוצאים עצמנו הכי תיירים שיש.
לפחות את מה שחסכנו בוואן המזעזע הוצאנו על הקיאק ההזוי הזה ,אז סהכ התקזזנו…
אוכלים צהריים על שפת הלגונה עם המוצ'ילרים החמודים שסבלו איתנו גם הם בוואן. צרת רבים חצי נחמה… ויאללה, חזרה להוארז.
יום שני יום מנוחה.
לימודים, הכנות להמשך דרכנו, בקיצור – סידורים ונחת. כמובן, גם יציאה זוגית, קצת לשמר זוגיות שפויה ואוהבת השנה. בקיצור, נהנים מהשלווה והנעימות של הדירה השווה שלנו ומהצורך שלנו בימים של לימוד וזמן חופשי לעצמנו. מה גם שבהווארז חוגגים השבוע חג מקומי (Senor de Mayo) וכל השבוע יש פה קרחנות בלתי פוסקות: כל היום תהלוכות ברחובות, ריקודים, מוזיקה ואפילו זיקוקים. מסתובבים עם הילדים בעיירה, שותים שייק לנשמה ונהנים מהתרבות השונה והמעניינת שסופגים בעיירה הלא-יפה-הזו אך הכי אותנטית, הכי אמיתית ולא תיירותית בכלל. אז מוצאים את עצמנו כל-כך נהנים מהיופי הזה, מהשווקים המקומיים שחזירים,שרקנים,תרנגולות תלויות וצלויות נמצאים בכל עבר עם הייגינה מעוררת שאלות…