בלוג

.מתחילים לחזור לכיוון קיטו, עם תכנון של 2 עצירות בדרך כדי להספיק לראות עוד ועוד כמובן ושהדרך לא תהיה ארוכה מדי..
בדיעבד את שני הדברים לא הצלחנו – באחד הדרך היתה מורכבת והשני הגשם התחיל שוב לשטוף אותנו.. שוב למידה שלא להתבאס ולשמוח מהיחד.
ארוחת ערב חגיגית וזהו… מחר נפרדים.

מספיקה עוד הליכת בוקר בפארק היפה בקיטו עם אימוש, להספיק עוד קצת להסניף.
נפרדים עם דמעות בעיניים וחיבוקים טובים כאלה… פרידה קשה והדמעות מלוות אותי היום בעיניים אבל אנחנו כולנו בהודיה גדולה על מה שהספקנו יחד וכמה מכל זה לא מובן מאליו. היה לנו שבועיים וחצי חלומיים יחד ועל זה אנחנו אומרים תודה.

אנחנו ממשיכים היום למינדו עיירה טובלת בירוק שהמייחד אותה הוא כמות גדולה של ציפורים ופרפרים.
מגיעים להוסטל משגע, טובל בירק ורעש הנחל שמתחת מלווה אותנו גם בחדר.
מניחים את הציוד ויוצאים לחוות הפרפרים ואחר כך למקום צפייה על ציפורים. אפילו טוקנים הצלחנו לראות! היתה שם פינה משגעת של האכלת יונקי-דבש, ישבנו שם שעה ויותר בלי ששבענו. היתה חוויה מיוחדת, יפיפיה וכיפית.
בכל היום הזה צעדנו לנו ואמרנו – "וואו! חבל, סבתא היתה אוהבת את המקום הזה, את הציפורים, את הפרפרים…" .
ובכל זאת נדמה לי שלא יכולנו לבחור מקום טוב יותר לבלות היום אחרי שנפרדנו מתני ואמא-סבתא, תחושת החופש של הציפורים,המחזה היפיפה הזה והמקום החלומי ששהינו בו הקלו עלי את הפרידה במעט.
זהו, מכאן ממשיכים הלאה לאזור האמזונס והג'ונגלים (יערות הגשם)
את שבועות נחגוג בעיירה שם.
נלמד יחד ומקווים אפילו עוגת גבינה להצליח לעשות.
חוגגים בשבועות שנה להחלטה הסופית לצאת להרפתקה שנמצאים בה כעת, כששמענו מחברים שחברים מחפשים להשכיר את בית. לפני שנה לא האמנו שבאמת זה יקרה והיו הרבה התלבטויות וחששות בדרך אבל הנה – אנחנו פה! רואים וחווים דברים שלא תיארנו לנו שנצליח לעשות ומתחילים לחשוב על החלומות הבאים שלנו.
חג שבועות שמח.

מה למדנו השבוע?
1. לשחרר. 
2. איזור קו המשווה הוא גשום. באמת גשום.
3. אין כמו אמא. ותני.