טוב, נתקענו באיקה.
קצת שממון פה ולא בדיוק המקום האידיאלי להיתקע בו … החלטנו לשמח את ליבנו ונסענו שוב לסקי חולות עם באגי. היה מהנה ביותר, אפילו המסלול שווה יותר משבוע שעבר. הפעם קינחנו בברד במחיר שווה לכל נפש וחזרנו עם לב שמח להכניס את השבת.
השבת עברה בנחת, לקראת צאת השבת היינו במתח: מה קורה עם השביתה? האם הפעם נצליח להגיע ליעד?
בצאת שבת מבינים שאין סיכוי..
השביתה נמשכת וההפגנות אף מאיימות להתגבר.
Plan b יוצאת לדרך .
מזמינים מהר אוטובוס ללימה וטיסה לקוסקו למחר.
השינוי הזה גורר פגיעה רצינית בכיס וגם לא עוזר במיוחד למצב הרוח…
קמים השכם בבוקר, דויד בעל הדירה, שהודות לו כל החוויה הזו הפכה להיות קצת יותר נעימה, בא לאסוף אותנו לאוטובוס (5:15 בבוקר!!!).
בדרך התכתבתי עם אמא שלי, ששלחה לי משפט של ימימה: "לקבל את מצבי ההשתנות שלנו, לקבל אותם. להיות איתם." יאללה. המשפט הזה וההתכתבות עם אמא נתנו לי כוח ודרך הסתכלות בריאה על הסיטואציה. זה המצב ואיתו ננצח.
יורדים מהאוטובוס עם המשפט הזה במוח, מודיעה לאבישי שיש לנו כמה שעות להינות מהעיר עד הטיסה, אז יאללה! נוסעים לבית חב"ד, מניחים את התיקים ונוסעים למוזיאון Larco המוקדש לתרבויות העתיקות בפרו. כבר הכניסה אליו מרחיבה את הלב: גינה יפיפיה מלאה בפרחים, משהו משגע. המוזיאון עצמו היה מרשים במיוחד וכולנו (!) נהנינו מאוד. היתה אחלה התחלה של למידה על תרבות האינקה, לפני ההגעה המוקדמת לקוסקו.
חזרנו לבית חב"ד לארוחת צהריים ורכישת לחמניות טריות ומעולות ויוצאים לדרך – טיסה לקוסקו.
איזה יום מדהים היה לנו,.
כמה עבודה זה לקבל את השינוי, כמה זה לא פשוט וכמה זה קל יותר פשוט להתעצבן.
אבל וואו! כמה זה משתלם לקבל את השינוי. איך היום שלנו היה יכול להראות אחרת. בזכות ההבנה הזו היה פשוט יום נפלא.
האתגר הבא לפנינו: ההסתגלות לגובה.
הרצון שלנו להיות קודם בארקיפה נבע גם מהצורך לעלות בהדרגה לגובה ולא בבת אחת . (ארקיפה -2500 מטר קוסקו-3500 מטר). אז נכון שהינו כבר במקומות גבוהים יותר במסע, אבל העליה במהירות כזו אכן משפיעה…
נוחתים בקוסקו לדירה במיקום מצוין, על הכיכר המרכזית.
קוסקו ממבט ראשון בול בשבילנו: מקום יפיפיה ונעים.
קמים בבוקר ומבינים 2 דברים.
הראשון -הדירה קפואה.
השני – הגובה.
דביר, אביגיל ואני היינו עם תסמינים קלים של מחלת גבהים ( כאבי ראש, חוסר תאבון, חולשה).
החלטנו על יום מנוחה מוחלט בבית בכל מקרה בשביל להתרגל. אחרי 24 שעות לשמחתנו 2 הבעיות נפתרו. בעלת הבית הביאה תנור חימום ואפילו התקינה חלונות חדשים! ואנחנו? הרגשנו טוב יותר.
יאללה! מוכנים להכיר אותך קוסקו!!
יוצאים ליום קליל, הסתגלות והכרת העיר.
העיר מלאה ביופי, בתרבות אחרת, צבעונית, מלא צו'לות ברחוב. כמה תירותית קוסקו וכמה העיר עדיין מצליחה לשמור על יופי, צבעוניות ויחודיות משלה.
הולכים מכיכר לכיכר, משוק לשוק וכל אחד מהם ביופי משלו.
יום רביעי כבר ממש יוצאים לדרך. מתחילים באתרי העתיקות הסמוכים לעיר:
סקסיוואמן – מבצר מרשים ביופיו בבניה אופיינית של בני האינקה, ששמר על העיר קוסקו. הסיור במקום מרשים ביופיו: גם הטבע, גם הנוף של העיר מלמעלה וגם העתיקות והתרבות. אבישי הדריך אותנו בהדרכה נפלאה ומרתקת והילדים היו מוקסמים. הדרכות הבאות עליהם, כמיטב המסורת.
המשכנו ל-Tambomachay, בית המרחץ של אצילי האינקה ומשם למצודת שמירה בשם Puka Pukara.
חזרנו בשעות הצהריים המוקדמות ונהננו משיטוט קל בעיר,נחנו קצת בבית ולקראת ערב יצאנו לבית חב"ד.
בית חב"ד של קוסקו. מלא מטיילים ואווירה נעימה. השליחים יעל ועופר מקבלי אורחים ומסבירי פנים, ניגשים לכל אחד ולא מפספסים אף אחד שנכנס (ונכנסים הרבה..). הארוחות שם מתוקתקות ברמות, שפע ומבחר. הילדים ישר נעלמו לנו (לשליחים יש ילדים בגיל של הילדים שלנו, אז אפילו המוצ'ילרים לא היוו אטרקציה הפעם..). אנחנו פגשנו את יובל ינאי ובעלה מהושעיה, ישבנו יחד והעברנו ערב מהנה של חוויות. ככה יצא שמיציאה לארוחת ערב של שעה, ערב שלם בילינו שם ובכוח סחבנו את הילדים הביתה שיהיה כוח לחוויות של מחר..
הבוקר מציינים 11 שנה לפטירתו של אליעזר, אבא של אבישי. מתחילים את היום בבית חב"ד בתפילה ואמירת קדיש ,והדלקת נר נשמה. ככל שהשנים עוברות, זה מכה מחדש: כמה מעט הוא זכה להכיר אותנו כמשפחה וכמה מעט אנחנו זכינו..
תחושת החמצה גדולה. יש אמירה שלו שמלווה אותי השנה לאורך כל הטיול. תמיד הוא היה אומר שנוף יפה לצלם סתם זה לא שווה, אפשר לקנות גלויה.צריך לצלם את הנוף היפה עם האנשים שמטיילים בו. כמעט בכל מקום עולה לי הזכרון הזה.
מחר תתקיים אזכרה בבית העלמין ואנחנו נשתתף מרחוק.
עם הזכרונות שמלווים אותנו היום אנחנו ממשיכים את היום ביציאה ל-3 אתרים של בני האינקה.
התיירות פה חזקה בפרו ויש סוכנויות לתיירים בערך כל חנות שניה (חנות מזכרות, סוכנות תיירים, חנות מזכרות, סוכנות..). במחירים מפלצתיים מנסים לשכנע אותך לבוא לסיורים שלהם. מזל שיש לנו ותק בטיול והבנו שאפשר ואפילו עדיף לבד.. מצאנו נהג חמוד, ססר וקבענו איתו שיקח אותנו…
תחנה ראשונה צ'ינצ'רו. העיירה הזו ידועה בהכנת מוצרים מצמר אלפקות ססר מכניס אותנו לחנות מדהימה ביופיה ובמוצרים שלה ושם מקבלים הדרכה באנגלית על הכנת הצמר, הדרכה מרתקת ומהנה. למדנו איך הם מפיקים את הצבעים מחומרים טבעיים – צמחים, כנימות שהופכות לצבע אדום, איך הם מפיקים סבון מצמחים ועוד. אחרי הסיור המוצלח ורכישת מזכרות ממשיכים לאתר הראשון. בצ'ינצ'רו היה "בית הנופש" של מלך האינקה. המבנה ברובו נהרס ומה שנשאר זה בעיקר הטרסות הסופר-מרשימות שמתחתיו. בניה מדויקת ומרשימה ביותר של בני האינקה. כל האתר יושב על נוף נהדר. בהחלט מחזה מרשים.
ממשיכים לסלינרס דה מארס- מפעל של בריכות מלח. המפעל הוקם עוד בימי האינקה ועד היום מפיקים ממנו מלח, האתר יפיפה. מעין המים המלוחים נמצא בהתחלה ואז המוני בריכות במעיין מבנה של טרסות עם תעלות מים בינהן … המים פשוט עוברים וממלאים את הבריכות ולאחר ייבוש של מספר חודשים העובדים חופרים בהם ומוציאים את המלח, בעבודת כפיים מייגעת.
מצטלמים, מתפעלים וממשיכים ליעד הבא. Moray אלו טרסות עגולות משורטטות בסדר מופתי. לא ברור עד הסוף מה היה בדיוק השימוש לכך והסברה העיקרית היא שזה היה איזור של ניסוי חקלאי שבדק טמפ' שונות לסוגי אדמה שונים וגידולים שונים.
הסתובבנו באתר ושוב התרשמנו והתפעלנו מהבנייה של בני האינקה.
חוזרים הביתה מרוצים. יום מהנה ומחכים. המפגש בין התרבויות והלמידה על עולמות שונים משלנו מהנה אותנו עד מאוד.
מתאהבים בקוסקו יום אחרי יום.
ומסכמים עוד שבוע מאתגר ומהנה ביותר שעבר על כוחותינו.
מה למדנו השבוע?
*גם לנו יש מגבלות 🙂 …
*איך שינוי קטן בראש יכול לשנות לך את כל היום -וכשמצליחם זה ממש משתלם
*מוצאים שהשילוב של טבע עם לימוד על תרבויות חדשות מהנה ומסקרן את כולנו
*אחרי 41 שנים לומדים להתמקח,ולא מאמינים כמה יצאנו פראירים כל השנים..
כמה גבהתם. לא רק במטרים מעל פני הים אלא בעצמכם. משאללה
הגעגועים כבר מתחילים להציף.
זה האביב, טמבל.
וואי אבוש געגוע!!!