איכשהו המתנה הזו שאבישי קנה לי לקראת היציאה למסע נראית לי הכי מתאימה לפתוח את הפוסט של השבוע. יש משהו נפלא להכין את קפה הבוקר, להריח אותו ולקרוא את המשפט הנהדר הזה.
אז לחיי ההתחלות וההחלטות שבדרך!
השבוע הזה מתמקד בסיום תקופה.
זהו, נפרדים מסוסואה. תכלס? זה מרגיש ממש בזמן. הגענו למיצוי, אבל בכל זאת – מעבר ראשון… פתאום שוב לצאת מאזור הנוחות וכבר הכרנו אנשים מקסימים וצריך להפרד ומי יודע מתי בכלל נפגש…
אז נכון, זה מעבר להמשך המסע וזה מרגש. אבל מביא איתו גם סטרס: איך יהיה? איך ולאן הכי נכון לנסוע הלאה? איך תהיה הדירה?
אז יחד עם ההתרגשות לקראת מקום חדש ונופים חדשים, יש פרפרים בבטן…
וכל זה יחד עם המחשבות הבלתי נגמרות לאן פנינו בהמשך. רצינו להמשיך מכאן לצ'ילה. חשבנו שסוף סוף המדינה הזו נפתחת לנו , אבל עכשיו זה לא ברור כל כך וצריך לחשב מסלול מחדש…
נו… מה אומר? אני לא בדיוק הטיפוס שאוהב חוסר ודאות. חוסר ודאות לא מיטיב איתי, אני מכירה אותו והוא חלק ממני…
אז כל זה ליווה אותנו השבוע …
ובמקביל, היה לנו שבוע מאתגר ומהנה כאחד.
נסענו לאיזור Rio San-Juan, בילינו בלגונה Gry-Gry . זו לגונה של מים מתוקים שנמצאת ממש בתוך העיר ממנה יש יציאה בין המנגרובים (הזכורים לטוב מההפלגה בCayo Arena
) ישר לתוך האוקינוס.
בילינו לנו בחוף הים עד שהגשם התחיל לשטוף אותנו. רטובים מהים ומהגשם התחלנו את דרכנו חזרה. לסיכומו של יום, אגיד את האמת… לא משהו שהייתי מתעכבת עליו, אבל מזל שהדרך היתה יפה ומהנה, המפגשים עם האנשים שתמיד מסבירים פה פנים, הנסיעה המשעשעת והביחד כל זה תמיד מוסיף תבלינים ליום נוסף של חוויות..
יומיים נוספים החלטנו לעלות לאיזור ההררי של הרפובליקה הדומיניקנית כדי לראות נופים הרריים ואחרים מאיזור Sosua.
הגענו לנקודה הראשונה שתכננו אחרי נסיעה של שעתיים וחצי. מגיעים לSalto de Jimenoa (Uno). שוב אותו סיפור: שער ושומר שמודיע שאין כניסה…
אלא שהפעם לא עזרו הגמגומים בספרדית עילגת, המקום באמת סגור – הוא בשיפוצים (מסתבר שאיזה גשר נפל ..
). מה שבטוח, הם לא חזקים פה בתיירות: בשום אתר לא רשום שהמקום סגור… מאוכזבים, אך לא נפלה רוחנו! עולים לרכב למפל המבטיח הבא: Salto de Baiguate, מקווים שהמזל יאיר לנו פנים, בשמחה רבה מתחילים לצעוד, הליכה קצרה מגיעים למפל. מהר מאוד הבנו שזה לא האיזור שהתרגלנו אליו, הנחלים חומים כנראה מהזרימה החזקה של המים וסוג האדמה, מזג האוויר קריר אז המים בהתאם קרים. נהנםי מהמפל, מהרוח הקרירה ומארוחת צהריים וממשיכים ליעד הבא.
המפל הבא כמובן -Salto de Jimenoa (המשכו של הנחל שהיה סגור. יש פה גם איזה עניין לא פתור עם שמות המפלים… לשניהם אותו השם, לך תבין).
לאחר ירידה חדה בטירוף אך יפה, התגלה לנו מפל עצום מימדים, באמת גדול ומרשים. אבל עם המפל שהתגלה לנו, גם העננות והגשם החליטו ל"האיר לנו פנים" התחלנו לפסוע למעלה… זוכרים? ירידה חדה… אז העליה בגשם היתה משעשעת. לשמחתנו, כולם הראו בגרות מרשימה ותוך עשרים דקות היינו למעלה, רטובים באמת עד לשד עצמותינו… ופעם ראשונה מזה חודש לכולנו היה קר מהרטוב הזה 
.
התחלנו בנסיעה לעבר הדירה שלקחנו ללילה. הנסיעה היתה קשה: גשם בחוץ, בין כפרים (יש פה למקומיים קטע שהשמשה שחורה כדי שלא יהיה שמש עליהם כל היום (זה רוב ימות השנה…) אבל נדמה שלא חשבו מה קורה כאשר השמש שוקעת ונניח גם הגשם מגיע?? איך אפשר לנהוג ככה ? פייר? היה לא נעים.תודה לבורא עולם ולאבישי הנהג שגם כשלא ראה לגמרי לאן הוא נוסע, הביא אותנו בשלום למחוז חפצנו.
הגענו לבית כפרי יפיפה באמצע שום מקום ,מה שנקרא אוטנטי, אבל בקטע טוב (לא של צימר בגליל שהיה פעם רפת…).
את הערב העברנו בכיף בצחוק ואווירה נעימה במשחקי קלפים כולנו יחד. היה זמן איכות וצחוק נעים במיוחד.
למרות שכל הלילה התרנגולים החליטו שכבר בוקר (אוטנטי, כן?) אנחנו נהננו מהשכמה בנחת וראינו לפתע את היופי של המקום: בית קסום, גינה גדולה ומטופחת.
שלווה.
בבוקר, יצאנו לדרכנו לכיוון תצפית מרשימה על כל בקעת חרבקואה בשביל זה "נאלצנו" להגיע לבית קפה מפונפן, Jamaca de dios (לפחות בהגדרות שלנו ,
) שם היתה תצפית מרהיבה על כל עמק חרבקואה וההרים סביבו התפנקנו לנו בקפה ושוקו (פינוק של דוסים..).
המשכנו לעקוץ עוד מפל. לא מצאנו את דרכנו, אז נעזרנו במקומיים. איש חביב שפגשנו בדרך קרא ישר לבנו שילווה אותנו ויראה לנו את הדרך למפל. לאחר שחייה מהנה וקרירה במפל היפיפה, החלטנו לצאת בשעה מוקדמת חזרה בעקבות הנסיעה הקשוחה שהיתה אמש. כשהגענו לרכב התבאסנו לראות פנצ'ר בגלגל… עצרנו בצד הדרך ותוך כמה דקות כל הכפר בא לעזרתנו.. ועם יצירתיות של כולם (לא היה ג'ק ברכב…) כולל אביגולי התותחית שהבינה איך מחלצים את הגלגל הספייר המשכנו לפנצריה הקרובה, שם ציפתה לנו עוד הפתעה ברכב המצוקמק שנתנו לנו (30 דולר ליום מה חשבנו לעצמנו…
), נאלצנו להחליף גלגל ושמחנו סוף סוף לצאת לדרך
אבל … אימה וחרדה: הרכב לא מתניע…
זה הרגע שאתה מזכיר לעצמך לנשום לפני הכל…
כמה רגעי חרדה והופ! חבר של חבר של הפנצ'רמכער בא עם מצבר ביד , מצבר על המצבר (כבלים, מישהו?) ויאללה הרכב בתנועה..
מה אני אגיד? הנחמדות פה של האנשים והושטת יד לעזרה מרשימים ביותר.
ברכב פוצחים בשירת "זה קטן עלינו" , קצת שוקולד למצב הרוח.. .ובאיחור של שעתיים יצאנו באמת לדרך …
שאר השבוע סגרנו בהנאה, בלמידה, בסידורים, בבריכה ובמגלשות ואפילו חגגנו לאחת מהילדות הישראליות שנמצאות פה יומולדת מושקעת (תודה נפאל שנתת לנו להיות חלק
).
השבוע בעיקר למדנו על עצמנו שכשגם שלא הכל חלק אנחנו מתמודדים לא רע…ושאופטמיסט רואה הזדמנות בכל קושי..
שתהיה שבת שלום שבת של שלוה ומנוחה.
(שבוע טוב של החלטות טובות ומאירות!)
מילכוש כיף לקרא!! כתיבה קולחת משאירה לנו טעם של עוד! תמישכו להנות ולצבור חוויות מדהימות! מלכהלה
תודה יקרה!
נפלא
יש כמה דברים שהיה מוטב שלא ידעתי: הנסיעה בלילה עם חלונות כהים, הרכב המצ'וקמק שנסעתם בו, משפחת אבני-מיה שכל כך מקפידה על חגורות מצטופפת במושב אחורי של גרוטאה שעברה לרפובליקה הדומיניקנית אחרי שראתה ימים טובים יותר במיאמי ובהוואנה קובה. אדיו סנטו בינדיצ'ו. שישמור עליכם, אי מלאכים קה דה קומפניאן.
אבסבא
חשבתי עליך כשכתבתי והחלטתי שתצליח להתמודד עם זה ולהמשיך לסמוך עלינו,😍
מהממים!! איזה כייף ואחלה של הזדמנות. חיבוק גדול מארץ הקודש. דינה
יאללה געגוע!!
איזה כיף לקרוא אתכם ואת המעללים שהדרך מזמנת לכם ,אתם אלופים, כמה אופטימיות ורוח חיובית אין עליכם
מפרגנת!!! תודה יקרה
איזה כיפ לפתוח מידי פעם ולהצטרף אליכם במסע. להמשך ימים טובים.