שבוע של חופש ושלווה באי הקסום הזה, קוזומל.
מרגישה כל כך מדוייקת ההחלטה להיות ככה בסוף המסע הקסום הזה.
אז מה היה לנו השבוע??
אז קוזומל שמו הולך למרחוק כאי קסום עם חופים קריביים יפיפיים ואינסוף נקודות שנירקול וצלילות מומלצות, הטבע שנמצא פה במעמקי הים הוא לא יאומן.
לא להאמין שגם אחרי שנה, אנחנו התיירים מצליחים להילכד במלכודת התיירים הזו… וזה לא שלא ידענו ולא הבנו את הסיטואציה! אבל כשחם לך וכבר הגעת עם מונית לחוף הזה- נשארת לקוח שבוי מה שנקרא… והאמת אנחנו תייריןם והחוף הזה היה שווה את זה..אז הדיל הוא כזה: אתה נכנס ומשלם כסף על הכניסה, אבל יכול בתמורה לאותו סכום ששילמת, לקבל קופון עבור המסעדה…וכך יוצא שבעצם שילמת על משקה… אז לכאורה מה הבעיה?! אז העניין הוא שהתמחור לכל משקה הוא ממש שערורייתי… (ושלא תטעו! על כל כיסא או חתיכת צל נדרשת תוספת תשלום..) מצאנו פיסת צל (חינמי…) ונהננו מיופי של חוף וצבע. רק מבט בעיניים בלי משקפת ואתה רואה שלל של אלמוגים ודגים בכל מיני צבעים אז בכל זאת נהננו מחוף כחול יפיפיה.
נו… וגם שייקים לכולנו.
יאללה מכניסים את שבת וחוגגים לאביגולי שלנו יופי של יומולדת.
כמיטב המסורת האחים מכינים סרט ואפילו הלכו לקנות מתנה קטנה(!), הבית קושט בבלונים והעוגה נאפתה בהכי אהבה שבעולם ,ילדה אהובה.
יום אחד שכרנו רכב ודגמנו חוף אחרי חוף כשלכל אחד יש את היחודיות שלו (צבע אחר על סקלת בכחול-תכלת-טורקיז, חול, מסלע, אתר שנירקול…) ובכלל כדי להקיף את האי ולראות אותו מכל צדדיו… בחום היום כשחיפשנו את המקום המושלם לארוחת צהריים נוסעים באוטו ולפתע הוא משתנק לו ומריחים ריח לא משהו…שבריר שניה ו…בום.
האוטו נדם.
כמובן שהאירוע קורה ב30 מעלות בצל.
אהה, בעצם אין טיפה של צל..
ואופס גם אין טיפה, אפילו לא טיפה של קליטה …
אבישי מתחיל לצעוד קצת לנסות לשלוח לפחות הודעה ומיקום לחברת השכרה ,למזלנו ההודעה נשלחה והבחור חוזר אלינו ליידע שלא נדאג… אז במקום לאכול במקום מושלם, אוכלים בצידי הכביש בלי צל אבל גוועים… אבישי חוזר לנקודה להתעדכן ולפתע שוטר מגיע. וואו.. כמה סיפורים שמענו פה על השוטרים ועל דרישות השוחד שלהם (ממש חששנו מהם והכנו 2 ארנקים [אחד לשוחד] והתכוננו לכל תשאול…) אבל לפתע הגיע שוטר ממש נחמד שוואלה, רק רצה לעזור. הוא התחיל לשאול אותי מה קרה, הסברתי (בספרדית עילגת…) שבעלי הלך לחפש קליטה והוא לובש חולצה אדומה (נו ברור) השוטר מודיע לי שהוא ראה אותו והוא עם חולצה כחולה. הודעתי לו שאני יודעת מה הצבע של החולצה של בעלי.. וככה מצאתי עצמי מוכיחה לשוטר המכובד שאני יודעת צבעים בספרדית! רק חבל שבסוף קראתי לאבישי "אישתי" (esposa במקום esposo ) הילדים והשוטר נקרעו עלי ובזה תמו כמה שניות התהילה הספרדית שלי. בקיצור השוטר החמוד מצא את אבישי, לקח את המספר של ההשכרה ואמר שלא נדאג הוא עושה סיבובים באי והוא ימצא קליטה וידבר איתם וידאג להכל וככה היה. תוך שעה מהרגע שניתקענו באו עם רכב חלופי.. נו, גם איפה להיתקע צריך מזל…מזל שהאי כל כך קטן וכל ההיקף הוא בערך 40 ק"מ…
מה שרציתי לומר זה לטובת השוטרים המקסיקנים שיש שם גם אנשים טובי לב שרק רוצים לעזור.
בהמשך השבוע כבר היינו יותר שקולים ובדקנו היטב את החופים של המקומיים.. וככה במשך כל השבוע עשינו טיולי שנורקלים בכל מיני איזורים – איזור של כוכבי ים, איזור של חתולי ים, של אלמוגים, של שלל דגים.
איזה עולם יפיפיה יש שם מתחת למים, לא להאמין.
באחד מהימים דביר נוה ואני הלכנו לצלילת היכרות. היתה לנו חוויה משוגעת של ביחד, זכינו במדריך נהדר סבלני, הכל עם חיוך על הפרצוף וממש הוסיף לחוויה, היה פשוט אושר להיות חלק מהחוויה הראשונית הזו של הילדים כשהם מגלים את העולם החדש הזה, לראות אותם ככה עם חיוך מרוח על הפרצוף – אושר צרוף.
ולמטה במים – עולם מופלא ,מה יש לומר, אפילו כריש ראינו!
ככה דגמנו את החופים של האי מכחול אחד לכחול-טורקיז אחר, צפינו באינספור אלמוגים ,דגים ,חתולי ים, כוכבי ים יפיפים
נהננו מלהסתובב בעיר הנחמדה הזו בכיכר, בחנויות מזכרות, ולעת ערב הולכים לשקיעות המטורפות שיש פה על הים.
כבר אמרתי: מקום מושלם להתחלה של הסוף.
אז איך אנחנו מרגישים כשהמסע ממש אוטוטו נגמר? הרבה שואלים ואני חושבת שהתשובה הכי טובה שלי כרגע זה שאנחנו בהתרגשות שמהולה בהמון הדחקה.
מה למדנו השבוע?
• על העולם המופלא שמתחת למים: מגוון אינסופי של אלמוגים ודגים, יופי כזה ממלא, הראש היה רוב השבוע מתחת למים.
• נחשפנו לעולם הקרוזים במלוא עוצמתו. בבוקר האי מתמלא מהקרוזים- בערב מתרוקן.
מהמםםםםם, איך אפשר לחזור לשגרה מכזו שנה מדהימה…..
בכל זאת מחכים לכם בבית