בלוג

כבר חצי שנה שאני לא בארצי.כבר חצי שנה ועברנו יותר מ-30 בתים ולכל אחד מהם דאגנו לקרוא הבית שלנו, כי מה זה הגדרה של בית אם לא האנשים שבתוכו שיוצרים לו את המשמעות.כבר חצי שנה שפיתחנו מיומנות מרשימה לפירוק התיקים,הכשרת המטבח,קניה לדברים בסיסים, התאקלמות ואריזה מחדש.. שוברים שיאים של עצמנו..
כבר חצי שנה שאני קמה לצד האיש שלצידי מסתכלים זה בזה בחיוך ויודעים שעשינו את ההחלטה הטובה וששנינו כאן היום על מנת להישאר ולא ממהרים להפרד איש איש ליומו.
כבר חצי שנה שאני זוכה לראות את החיוך המתוק של כל אחד מילדי בבוקר,בצהריים ,ובערב ,הם שמסיבים לי כל כך הרבה אושר בחיי. אני זוכה לראות אותם גדלים ממש כל יום צעד אחר צעד ,כל אחד והאיש שהוא הופך להיות כאן במסע..בלי למהר במרוצת היום יום פשוט להיות איתם כאן ועכשיו.
חצי שנה בלי קוטג', בלי פלאפל, בלי חומוס, בלי במבה (טחינה ותמרים השגתי )
חצי שנה שאני לא פותחת את ארון הבגדים העמוס שלי ומתלוננת שאין לי מה ללבוש..ומסתפקת בשקית הבגדים שלי ושולפת מתוכה אחת מ-5 החולצות שאיתי.
חצי שנה של חוויה משפחתית כל כך מעצימה,
חצי שנה  שלאכול בסירים עם אלתורים של צלחות הגשה זה ממש לגיטימי,
חצי שנה שמעמידים שבת שלמה עם 2 סירים, כן כן מג'נגלים..
חצי שנה שאני אומרת לעצמי כלא מאמינה ובשכיחות די גבוהה – יא אלופים אשכרה עשינו זאת.
כבר חצי שנה שאני שומעת שפה שזרה לי ולאט לאט צעד אחר צעד אני לומדת אותה.
כבר חצי שנה ו-3 מדינות עברנו למדתי כל אחת על תרבותה, מאפייניה, תכונותיה, לטוב ולרע.. ומכל אחת יצאתי בתחושה שעוד יש לי כל כך הרבה ללמוד למרות ההרבה שכן למדתי..
חצי שנה שאני לומדת ורואה תרבות אחרת, אבל לומדת שבסוף כל האנושות כל כך דומה זו לזו.
חצי שנה שאני לא קמה בבוקר לעוד יום של שגרה (ואין לי דבר נגד שגרה!) , אבל זה מרגיש נפלא.
חצי שנה שאני לא מוצאת את עצמי בלחץ האם אצליח לקחת קצת ימי חופש או לא..
כבר חצי שנה שבה אני יודעת שאם מישהו מילדי לא ירגיש טוב אוכל להיות איתו, בשבילו ולמענו.
כבר חצי שנה שאני בוחרת בכל יום מחדש מה מתאים לי ומה אני רוצה, בלי רעשי רקע של "מה צריך" ו"מה מקובל" "ולא נעים לי".
חצי שנה שלא צריך להספיק שום דבר בל"שדרג" את הבית, לקנות ולסדר.
חצי שנה שהחפצים שלנו נמצאים ב-6 תיקים בלבד לפי הגודל של כל אחד מאיתנו, וזה כל כך מספיק.
חצי שנה שמסתפקים במעט אבל זה מרגיש כל כך הרבה.
חצי שנה שהמשפט "אין הדבר תלוי אלא בנו" מקבל משמעות אמיתית ויומיומית.
חצי שנה וכל כך הרבה חוויות עברנו וכל כך הרבה למדנו.
חצי שנה של למידה לשחרר,
חצי שנה של למידה להעז,
חצי שנה וראיתי כל כך הרבה נופים קסומים, חופים, הרים, מדבר מלח, שלג, אגמים, קרחונים, הרי געש, מדבריות…
חצי שנה שאני לא קופצת סתם ככה לקבל חיבוק מאבא ואמא שלי, שאני לא רואה ומבלה עם המשפחה האהובה שלי ולא שותה קפה עם חברה.
וזה הצד הקשה..
כן, חצי שנה של געגוע.
חצי שנה שאני מודה לה' שנתן לי את הזכות ואת האומץ לקפוץ לחוויה המשוגעת הזו.
חצי שנה ושואלת את עצמי מה מכל זה אצליח לקחת איתי מהמסע.

וואו.
חצי שנה!
והנה אני חוגגת יומולדת , וחושבת שלא הייתי יכולה לבחור לעצמי מתנה יותר טובה מזו בחיי.