בלוג

אחרי נסיעה של 24 שעות שכללה 4 שעות בסירה' מעבר ל-ואן kעוד שעתיים ,המתנה שעה בתחנת אוטובוס ונסיעת לילה עם אלף עצירות בדרך.. (תוך כדי עושה מאמצים שהבלוג יצליח לעלות למרות וויפי מועט ועגום..) הגענו סחוטים בשישי לעיר גואיקיל.
מרחמים על עצמנו (רק קצת. תכלס, התרגלנו לנסיעות האלה) ובכל זאת – מתבאסת קלות. בכל זאת יום שישי וזה תמיד הזמן שלנו לדבר עם המשפחה והחברים .. שלא לדבר על הפנקייקים המסורתיים…
בתכנון להגיע לבית חב"ד בעיר בשבת ולכן פנויים יחסית מארגונים.
יודעים שיש מסעדה כשרה בעיר, אז אם אין פנקייקים..סה"כ הגיוני להסתער על בשר טוב…
מזמינים אוכל עם העיינים ומוצאים עצמנו יוצאים מהמסעדה עם אוכל לעוד יומיים…
בערב שבת מגיעים לבית הכנסת. בית חב"ד כאן הוא בית חב"ד קהילתי. נכנסים ופוגשים קהילה חמה ונעימה כל כך, מקבלת אותנו בזרועות פתוחות ונותנת תחושה של בית – כל כך נעים! הגעתי לגואיקיל קצת עייפה ומותשת ושוב עולמות חדשים שנפתחים, שוב מפגשים מרתקים.
שמחנו מאוד לחזור גם בשבת בבוקר ולהצטרף אליהם לסעודה. מבין כל האנשים פגשנו משפחה מקסימה שהחיבור ביננו היה מיידי -מש' מלכה. הם קיבלו אותנו בבית הכנסת בזרועות פתוחות ומיד הציעו להצטרף לביתם ובלב רחב בשמחה ובאהבה גדולה אירחו אותנו. מצאנו את עצמנו מבלים יחד כמעט עד צאת השבת ואפילו השנ"צ הקדוש שלי בוטל… אבל למי אכפת ?! היה מפגש כל כך מעשיר, מלמד ומעורר השראה, עליהם, על מי שהם ועל מה שבנו פה בשתי ידים.
ואיזה כיף להתחיל ככה שבוע חדש? עם עוד מפגשים מרתקים ואנשים מיוחדים שפגשנו בדרך.

השבוע בהגדרה שבוע של נחת.
אחרי הרבה זמן של אינטנסיביות, היינו זקוקים לחופש מהחופש…
נוסעים לעיירות החוף של אקוודור ומתישבים בעיירה בשם מונטניטה, הידועה במסיבות שלה. אבל תכלס הגענו לא בעונה ולכן זכינו בעיירה שקטה, נעימה ומהנה, זו לא עונת השמש, אבל זו עונת הלוויתנים שם (וכל הכבוד לדביר שעשה שיעורי בית ובזכות הרצון שלו והלמידה שלו הגענו לפה!) ותכלס מתאים לנו 25 מעלות ולראות את הים.
וככה בילינו לנו את השבוע. עושים הליכת בוקר זוגית, לומדים עם הילדים, מוצאים זמן ללמידה, לקריאה ולשקט ולפנות גם כל אחד זמן לעצמו. מארגנים את המשך הטיול, מבלים על החוף ומשחקים שעות בחול, משכשים רגליים ויוצאים לדייטים זוגים בערב.
וכמובן – גולת הכותרת: המסע לחיפוש הלוויתנים! אז למדתי לפני כן על הלוויתנים עם אביגיל ואביה והם הסבירו לכולם על הלוויתן.
קבענו יום ושעה בעיירה הסמוכה משם יוצאים סיורי הצפיה בלויתנים, ונחשו מה נפל עלינו??
ש ב י ת ה !!!
כן כן… כל מדינה שומעת שמשפחת אבני-מיה מגיעה ומחליטים למחות…
הפעם השביתה עלתה לנו רק בצורך בנסיעה במונית ולא באוטובוס, כי אין אוטובוסים וידיעה שאולי נצטרך לרדת ממונית אחת לעבור את המחסומי העצים המאולתרים החוסמים את הדרך וללכת למונית אחרת…פחות קשוחים מהפרואנים…
מגיעים לעיירה פוארטו לופז ויוצאים לדרך.
בדרך פוגשים ציפורים יפות, שקנאי , הציפור הידועה עם הרגליים הכחולות,
ממשיכים ללב-ים במים די סוערים – קיבלנו גם לונה פארק וגם סיור לוויתנים..
מגיעים לאיזור המיוחל וממתינים בסבלנות (מתורגלים משבוע שעבר).
לפתע מופיע לוויתן אחד , ואחריו עוד ועוד חלקם רחוקים יותר חלקם קרובים יותר קופצים לנו מול העיניים! זו היתה חוויה מטורפת – שוב מתפלאים מהיופי בעולם , הלוויתנים מרשימים בגודלם, ביופיים, ואם זה לא מספיק להקות של דולפינים עשו לנו תצוגה משוגעת.אחרי שעתיים בערך של חיפוש ושל הנאה צרופה בעוד פלא עולם חוזרים לקרקע יציבה.
בעיירה מוצאים שוק דגים טריים שזה עתה יצאו מהים וקונים לעצמנו דג טונה גדול. חותכים לנו אותו במקום, אני בשוק מהילדים שוב על איך הסקרנות שלהם עובדת. חוזרים הביתה ומכינים לעצמנו ארוחת ערב , גורמה של ממש!! זה היה אחד הדברים הטעימים!!
סיום של יום גדוש מיוחד ואחר.(בעיה טכנית לא איפשרה העברה של תמונות הלוויתן מהמצלמה האיכותית יותר ..חובה שלי עבורכם …)