יום אחרון בגואטפה. נפרדים מהאיזור בנסיעה לאיזור סן רפאל, העיירה הסמוכה.
טיול יום בנחת ובכיף, לאיזור קסום של נחל בין הבתים. תחנה ראשונה מפל Balneario La Casuela, שנמצא בפלג קטן שנשפך לRio Bizcocho שגם הוא נחל די שכוח (פי 2 גדול מהירדן, כן?) שנשפך לRio Guatape. הבריכה קסומה, והילדים, למרות מזג האוויר הלא חם במיוחד ישר חולצים בגדים ונכנסים למים , נוה רואה את המקומיים קופצים ממדרגה מגניבה והוא אחריהם.
אחרי ארוחת צהריים שווה במיוחד במפל (אין כמו שאריות שבת… דג פורל, מוקפצים ואורז. ולאכול אוכל קר כבר קטן עלינו…)
המשכנו לעבר המפל השני. כמובן שהוא כבר היה יותר מאתגר בהליכה אליו ושעצביי הגיעו מהר הפעם… לא היה לי כוח להתברבר וחשבתי על המכבסה שאני עוד רוצה להספיק לפני שתסגר (כי למרות שהבטיחו שתהיה מכונת כביסה בדירה לא היתה אלא רק אצל בעלת הבית למטה) ומחר נוסעים ליומיים מאתגרים ובלי כביסה… לפתע הציצו להן חבורת בנות רטובות ומאושרות מהשביל, שאלנו אותן למיקום הבריכה והן כיוונו אותנו ותוך 5 דקות הגענו לעוד גן עדן – מפל מושלם עם בריכה יפיפיה. התבאסתי על עצמי שהשתלטו עלי שוב המחשבות הטכניות והמיותרות האלה ושלא נתתי לחופש ולשלווה דרור… (ברור לכם שקיבלתי באותו ערב כביסה עם ניחוח נפלא…)
סיימנו את היום ב-19 אלף צעדים ושוב אביה היה הגאה באדם.
אלוף האלופים.
במעבר בין גואטפה לסן חיל החלטנו לבלות עוד יום במדג'ין שממילא בדרך ולנצל את העיר שהתאהבנו בה עוד יום שלם: להספיק ללכת למוזיאון הטבע שכל כך רצינו ולא הספקנו עד נסיעת הלילה לסן חיל. הכל היה מתוכנן בקפידה חוץ מהעובדה שבימי שני המוזיאונים בעיר סגורים…
קשה לתאר את האכזבה שהיתה לנו! כל כך רצינו להגיע לשם והידיעה שלא נצליח לעשות זאת היתה מאכזבת במיוחד.
לא נפלה רוחנו ולשמחתנו הגן הבוטני הסמוך היה פתוח. פינת חמד משוגעת בתוך העיר הגדולה, נהנו מבית גידול מרשים של פרפרים, מאיגואנות שמטיילות ברחבי הפארק וממרחבים ירוקים של צמחייה נהדרת. פסטורליה לשמה. אז נכון, פספסנו קולטורה לילדים ונקוה למצוא דומה לה בהמשך, אבל הרווחנו בגדול. ושוב הילדים ואנחנו שיננו את האימרה "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו..".
לפני נסיעת לילה ובידיעה שנקום ליום צום, היה מתאים לנו כמובן ארוחה משובחת בקירבת אנשים יקרים, אז נסענו לנו לבית חב"ד לקבלת הפנים מאירת הפנים של הרב לוי ומימי אשתו שנתנו לנו באמת להרגיש בבית והתפנקנו לנו בהמבורגרים ענקיים, פרגית וסביח לצמחוני שביננו…
האוכל היה טעים, הבטן היתה מלאה (לא יודעת אם גם לאוכל הסביח אבל זו בחירה שלו
) והחברה היתה טובה ונעימה.
יאללה! מוכנים לדרך של 12 שעות וצום עשרה בטבת!
הנסיעה עברה עלינו בשינה טובה, הגענו לדירה בסן חיל מוכנים לעוד שבוע של הרפתקאות.
את הצום סיימנו עם לשון בחוץ אבל אין כמו עוגת תפוזים וערמת פנקייקים לשמח את ליבנו.
התעוררנו לבוקר חדש והתחלנו לחרוש את האיזור החדש!!
סן חיל נמצאת באיזור שונה לגמרי ממה שהתרגלנו לראות בקולומביה עד כה. בדרך ראינו מיני קקטוסים גדלים להם, באמת מחזה מרשים. אני בחיים לא ראיתי קקטוסים שצומחים להם ככה בכמויות בטבע. מזג האוויר פתאום חמים ונעים. כמה התגעגענו לשמש הקופחת בטוב טעם (הכביסה מצליחה להתייבש!) אבל בעיקר, אפשר לשים את המעילים בצד ולהנות מהשמש. קניונים מרשימים, מרחבים פתוחים , נהרות שוצפים ואין סוף אטרקציות (בהצלחה לתקציב שלנו…) ומקומות לטייל.
נסענו לטיול יום במפל cascada juan curi הליכה קצרה ומפל מטורף, אבל באמת מטורף: 180 מטר גובה, טרפת.
המים משפריצים עליך מעוצמת המפל וכמובן שלא עברו 3 שניות והופה כולם בפנים… התגעגענו לחום זוכרים?!
בערב עשינו סיבוב בעיר ובדקנו איזה קישוטים יודעים לעשות בסן חיל לחג המולד. מה אגיד לכם.. אווירת החג פה בכל מקום, מדהים צבעוני ומאיר כל כך.
הילדים התחילו להשוות איזה עיר הכי משקיעה בקישוטים שלה.פתאום נפל לי האסימון שכבר יותר מחודש הם מתכוננים לחג המולד ואנחנו עוברים כל כך הרבה מקומות וחווים כל כך הרבה מההכנות והמראות האלה שמקשטים בכל פינת רחוב ומצליחים לספוג את האווירה.
קמנו ליום של חגיגות יומולדת לדביר! מי היה מאמין שכבר עברה שנה מבר המצווה…
כמה הכל שונה ממה שהיה לפני שנה…
הקורונה, השינויים לקראת החגיגה, הסגר שהפתיע אותנו וגרם לנו לחגוג בלי המשפחה…(לא נשכח לעולם את החברים המדהימים שלנו שעשו הכל כדי שהיום הזה יהיה הכי מרגש משמעותי ומשמח עבורנו ..).
ולעומת זאת השנה (לא שהקורונה נגמרה לצערנו..), אבל תחושת החופש בהחלט השתנתה!
אז זה התחיל בטלפון של סבתא ומיה בית רימון שריגשו אותנו והמשיך בזום הפתעה שחברים של דביר ארגנו לו והכינו מצגת מהממת לכבודו. אין עליכם! ריגשתם אותנו מאוד מאוד.
היום המשיך במתנת יום ההולדת שדביר ביקש – רפטינג משפחתי.
יצאנו לדרך עם המדריך החמוד שלנו סירו והלכנו לרפטינג ב Rio Fonce מה אגיד לכם ?! ירינו לעצמנו ברגל… איך נקח את הילדים לקיאקים בירדן עכשיו?! היה פשוט מושלם! כמה מפלים ירדנו, הנהר היה סוער בדיוק במידה הנכונה, הרפתקני ומהנה.
והעיקר? ילד היומולדת המתוק קיבל את שרצה ונהנה עד מאוד! (התמונות יגיעו בהמשך מבטיחה- תקלה טכנית של וויפי…תאלצו להאמין) שבנו לארוחת צהרים ובכוחות מחודשים ביקשנו מאוסקר נהג המונית שלנו (גילינו שיותר משתלם לקחת מונית מהבית ל-6 מאשר לשלם לאוטובוס…) שיקח אותנו לעיירה בריצ'רה.. עיירה יפיפיה הנחשבת ליפה בקולומביה. ואכן הגענו לעיירה משגעת שיושבת על הקצה של ההר עם נוף מטורף לקניון צ'יקמוצ'ה. הצטלמנו כראוי לתיירים, נהננו מביקור במפעל ליצור נייר מצמח ממשפחת האגבה, עשינו סיור מהנה ומענין במקוםואפילו פינקתי את עצמי בשרשרת מנייר שרק תפילות יעזרו לה לשרוד את השנה הזו ולהגיע בשלום לישראל…
המשכנו לטייל לעת ערב בעיירה היפיפיה שמאופיינת בבתי אבן המחופים באבנים צהובות יפיפיות. גם הכבישים בעיירה עשויים מריצוף של אבנים, מקום נפלא משרה כל כך הרבה רוגע ושלווה.
זהו. הגיע הזמן לחזור הביתה, בישולי השבת וכתיבת הבלוג מחכים לנו!
נו מה אומר לכם?!
שעוד שבוע גדוש חוויות נפלאות עבר על כוחותינו ושיש ימים שמרגיש לי שגם 24 שעות ביממה אינם מספיקים…
שתהיה שבת שלום שבת של שלווה וטוב.
אוהבת אתכם.
מהממם
תמשיכו להנות
איזה כיף להתחיל את בוקר שישי עם דרישת שלום כ"כ חיה ומעודכנת מכם!
הפעם היו כמה תמונות שגרמו לי לדופק מהיר…וזה עוד לפני תמונת הרפטיג….
בחיוך ואהבה, סבתוש
סבתא שרה!! גם נשימתי נעתקה מהתמונות על הצוק חח אבל בטח זה פחות מפחיד ממה שזה נראה. תמשיכו להנות ולשתף בטוב שלכם!
אמא שלי אלופה אמיתית היה לי כיף לקרוא את הבלוג שלך(אביגיל-הלל)
כיף תמיד לקרוא ולהיות חלק מהחוויה!
איזה מהממים!! עשיתם לי חשק
כבר אורזת מזוודה ומצטרפת
בלוג מרתק ואפילו מעורר קנאה.המשיכו ליהנות ושימרו על עצמכם- ואנחנו נמשיך לעקוב
אוהבים