בלוג

עוד חג לפנינו ,הפעם בלי בית חב"ד לידינו,
השבוע נהיה באמזוניה (תחילת אגן האמזונס שנמצא באקוודור- אלו בעצם יובלים שמגיעים לאמזונס עצמו, כיוון שרובו של האמזונס נמצא בברזיל…) והדבר מחייב להתקרב לכיוון ולכן מחליטים אחרי הרבה התלבטות לעשות את החג בעיר Tena,אי שם… חור בדרך אל…

הדירה היתה מושלמת ונעימה.העיירה מנומנמת, אוכלוסיה אחרת, יותר אינדיאנים ומצאנו בה פארקים יפים לשוטט בהם.
בשבת אמנם הגשם לא הפסיק וירד במלוא עוזו אך היו רגעים של שמש ושמים בהירים, בהם הספקנו ללכת לפארק עירוני מושקע ופארק טבעי בו ממש הולכים בתוך הג'ונגל אבל במרחק יריקה מהעיר. אפילו טפיר ענק הצלחנו לראות!
גבינות כשרות היו בשפע, הבלינצ'ס המסורתי גם נכח, ושיעורי תורה הוכנו. כל אחד מילדנו זיכה אותנו בלימוד, כולל אביה ואביגיל והיה בהחלט מרגש ומענין מאוד לראות את התהליך שעשו.
השנה לא זכינו לשמוע את אבי בשיעור אך קיבלנו קובץ במייל שהודפס לכבוד החג כך שזכינו לקרוא אותו וללמוד ממנו וקולו ממש היה בין הכתובים.
תענוג, אשרינו שזכינו.  
יום ראשון, אם כן, אנחנו בדרך לאמזוניה, בלב ליבו של הטבע – בלי ציויליזציה. רק אנחנו והטבע.
כדי להגיע ללודג' שלנו צריך נסיעה של שעתיים ברכב ועוד 3 (!!) שעות בשיט בנהר.
על גדות הנהר גרות קהילות שונות של אינדיאנים. עוצרים לצהריים אצל קהילת הסקויה. המדריכה תמרה מסבירה שהיא שייכת לקהילה אחרת, בהמשך הנהר, עוד 6 שעות שייט כשהגישה היחידה היא דרך הנהר. מטורף…
לאט לאט נכנסים לעומק הג'ונגלים כשלקראת אחר הצהריים מגיעים ללודג' שלנו שממוקם ב…שום מקום.
מקום יפיפה על הנהר, בנוי ביופי שכזה, בתים מעץ , גגות קש, ערסלים בכל פינה.
במשך 3 ימים יצאנו לסיורים בכל שעות היממה: מוקדם בבוקר ועד סיור שקיעה. כשהסיורים משתדלים להיות בדממה מוחלטת כדי שלא להבהיל את החיות.
‏נדמה שזו היתה המשימה והלמידה הכי קשה למשפחת אבני-מיה הצעירה, שבשבילם להיות בשקט ובדממה זה כמו לתת לפיל ללכת בחנות של חרסינה.. אבל, וואלה! רובם הצליחו במשימה ובזכות זה ובזכות המדריכה התותחית שלנו – תמרה ,שממש רואים שהיא חיה את הגונ'גל ומכירה כל חיה וחיה וכל צמח וצמח, זכינו לראות ולהכיר אין סוף סוגים שונים של קופים בין העצים, ציפורים מיוחדות, זחלים שונים ומשונים ,נמלות שחותכות עלים, טוקנים,עטלפים, דולפינים ורודים(!), צבים ,טרנטולה (עכביש ענק!), קיימן (סוג של תנין!) וגם נחש בואה! , מלא צמחים מדהימים שלכולנו ובמיוחד לאגרונום שלנו היו תענוג לעיניים:
עץ עם שורשים רחבים שבחבטה עליהם עם מקל הוא עושה הד משוגע ביער שנשמע עד 2 ק"מ , עץ חשוב לתקשורת בטבע.
‏the walking tree, שמסוגל לגדל שורשים חדשים וכך לנוע (!) ביער (בקצב שלו, כן?), עישנו סיגריות טבעיות מענפים (המבוגרים), וראינו את תמרה אוכלת כל נמלה שניה שזזה ואומרת שזה טעים (sabor de limon… כלומר – בטעם לימון)

‏למדנו להקשיב ולזהות את הקולות של החיות , לדעת מתי הקוף הגבר צועק בבית שאפשר לשמוע את קולו למרחקים.
‏חלקנו אפילו הרביצו שחייה בנהר ,
בישלנו עם המשפחה המקומית המתוקה והנעימה כל כך שמפעילה את הלודג' ולמדנו מהם איך מכינים את האוכל המקומי שלהם, מלמלנו יחד בספרדית עדיין עילגת אך מתקדמת,
‏דגים טריים עטופים בעלים ענקיים שנקטפו כמובן בטבע – היה טעים מאוד! עדשים עם רוטב צ'ילי , בננות מטוגנות, בננות מבושלות, מרק ירוק (תרד, כרוב,ברוקולי ומנגולד ), מיצים מסוגים שונים של פירות מקומיים (כולל עגבניות העץ), שתינו קוקטיילים טובים ,וגולת הכותרת  – הכנת שוקולד בעצמנו ממש החל מקליית הקקאו ,קילוף , טחינה והכנת שוקו ואין ספור חופנים של שוקולד טרי שנכנסו לקרבנו!
‏דגנו דגים! היינו סקפטיים שנצליח אבל החוויה היתה כיפית בטירוף!! דביר הצליח לתפוס דג ענק! (פעם הבאה הוא יכוון שזה גם יהיה עם סנפיר וקשקשת שלא רק תושבי הלודג' יהנו ממנו אלא גם אנחנו!) , ‏אביגיל ונוה הצליחו גם הם להעלות בחכתם דגים קטנים יותר אבל בהחלט דגים!!
הדהים אותי איך הטבע הכל כך פראי ולא צפוי שהגענו אליו (גם עם מעט חששות…) הצליח לייצר אצלנו כזו שלווה ונחת, כזו יכולת התבוננות והשתאות אל מול היופי הטבעי והפראי הזה.

‏היתה לנו חוויה משוגעת.
שונה כל כך מהמוכר.
אחרת.
‏יצאנו בתחושת למידה, חלקנו רוצים עוד, חלקנו רוצים שוב בעוד הזדמנות ויש כאלה שאף רוצים לבוא ולהתגורר בג'ונגל,\.
ואני אומרת: לצאת בתחושה של עוד,  זה מבורך.
מהשבוע הזה אין הרבה תיעוד… מאוד קשה לתפוס את החיות בפעולה… תצטרכו להאמין לנו שהיתה פה חוויה מטורפת, ואנחנו נחייה עם החוויה הזו בלבנו ,עוד חוויה שליקטנו איתנו
ואולי זהו בעצם כל היופי.

מה למדנו השבוע???

למדנו להקשיב,
לשמוע,
להתבונן,
להיות בדממה,
ללמוד את הטבע ,
בסבלנות ובשקט.
למדנו שלווה שרק הטבע מצליח לייצר.
* האקוודורים שבוע אחרי שבוע מוכיחים לנו שהם חביבים ונעימים כל כך.