המעבר ללאס טראנס
השבת אחרונה ב Sosua עברה עלינו בנחת..
לראשונה מזה חודשיים הזמנו אלינו אורחים לארוחת שבת! היה מאתגר להכין אוכל כשר במינימום כלים והתוצאות לא היו אנינות טעם כמו בבית והשולחן לא היה ערוך כי אין באמת שולחן בגודל המתאים ואין מספיק כסאות אבל יש משהו כל כך משחרר בזה.. שזה מה שיש וזה לגמרי בסדר ולא צריך להתנצל רק להינות מהחברה ובאמת היה שווה כל רגע.
למדתי כי מפגש עם אנשים לא דומה לעוד מפל או נחל שרואים בדרך. הוא משאיר אחריך חותם אחר, ופותח לך עולמות.
היתה אווירה טובה ונעימה וזה הזמן לומר תודה למשפחת בן ישי ומשפחת רבר על מפגש מעשיר ומהנה ועל פתיחות הלב והדלת. וכל זה עוד לפני שדיברתי על הילדים … וואו, כמה שהם נפתחו, כמה היה להם טוב השיח והמפגשים עם ילדים אחרים. היה מדהים ומרגש לראות אותם נפתחים ויוצרים קשרים חדשים.
Las Terrenas התגלתה כהחלטה הנכונה!! איזה יופי של מקום! חופים מטריפים ששום מצלמה שהיינו מביאים לכאן לא היתה יכולה להעביר את הכחול טורקיז הזה.
האיזור עצמו מרגיש הרבה יותר תירותי ומפותח בטוב טעם ממש.
איך שהגענו הנחנו את הדברים בדירה ויצאנו לנצל שעות אחרונות של אור להבין איפה אנחנו. צעדנו בנחת בטיילת ונהננו מאווירה חדשה ושונה.
קמנו לבוקר חדש, קצת לימודים וסידורים והיידה לSalto El Limon. בדרכנו לשם בגואגואה פגשנו את איירין, בחורה מקסימה ואינטיליגנטית ,כשאמרנו שאנחנו מישראל היא התלהבה ישר ואמרה אהה "אוכל כשר", מסתבר שהבחורה הגיעה במקור מספרד ומאוד נהנית מ"שטיסל", למדה יחסים בין לאומיים וחולמת להגיע לישראל. כעת היא מתנדבת מטעם ארגון של הממשלה והיא מתגוררת פה בכפר עם בעלה ומלמדת את ילדי הכפר אנגלית, איך לקחת אחריות ועוד. צעדנו איתה בכפר והיה מרשים לראות איך כולם מתייחסים אליה בכבוד והערכה. נפרדנו לשלום לא לפני שהחלפנו טלפונים למקרה שהיא תגיע לישראל…
הדרך למפל עצמו היתה נפלאה (אמנם היא כללה טיפוס די רציני, אבל לא יזיק לנו קצת ללכת בין שתיית פינקולדה וכרסום אננס…) המפל נגלה לעיננו בסוף העליה – עצום מימדים ויפה כל כך. קפיצה למים הקרירים, בירה, ארוחת צהריים וילדים מאושרים.
החיים דבש 
.
בדרך חזרה נהננו מחבורת ילדים חמודים מהכפר שהשתעשעו עם הילדים במים (ולימדו אותם מאיזה מקום בצוק לקפוץ…)
בדרכנו חזרה ל Las Terrenas עברה עלינו חוויה פחות נעימה. לגואגואה שנסענו בה חזרה הגלגל האחורי שלו פשוט עף באמצע הדרך (פשוטו כמשמעו – התנתק מהרכב ועף לשוליים). למזלנו אף אחד לא נפגע ואחרי כמה רגעי לחץ יכולנו לצחוק ולהודות לה' על כל הטוב.
רכב חלופי הגיע במהרה לאסוף את כל הנוסעים.
נדמה לי שאחרי אמש לא היה עיתוי יותר נכון עבורנו לעובדה שהיום שכרנו טרנזיט גדולה ושווה.
מרגישים בטוחים ושמחים ומתחילים לחרוש את האיזור בשלושה ימים הקרובים.
יום אחד נסענו לPlaya Rincon, חוף מטורף ביופיו בו יש מפגש עם נחל שאפשר ללכת לאורכו ולשחות בו עד הים, המים של הים צלולים ויפים ויש בהם מדי פעם קרירות בגלל מי הנחל.
ישבנו שם יום שלם בלי לשים לב. פשוט נפלא.
עברנו בחזרה דרך Las Geleras בשביל עוד קצת ים…כי ממש קשה לנו לשחרר את הקטע הזה של לא להספיק לראות עוד משהו שמא נפספס את הנקודה או התצפית המושלמת..במקום להצליח לשחרר ובאמת להצליח לשהות ברגע או סתם להגיע בשעה סבירה הביתה.. נו מילא יש לנו שנה שלמה ללמידה ובסוף נדע מתי לרוץ ולהספיק ומתי אפשר לשחרר אבל לשחרר באמת…
אבל מה קפה, לפני הנסיעה הארוכה חזרה ידענו לפרגן לעצמנו
יאללה הביתה.
ביום רביעי נסענו לסמנה, עיירה קטנה על המפרץ – רחוב ראשי עם שורת בתים מעץ, צבעונית ויפייפיה. משם המשכנו לסיור של יום שלם ב- Los haitises פארק לאומי שמשתרע על פני הגדה הדרומית של מפרץ סמנה. הסיור הוא עם מדריך וסירה פרטית. שטנו בסירה בלב המפרץ כ-45 דקות עד שהגענו לפארק הכולל איים יפיפים וגדות עם מנגרובים וצוקי גיר. ירדנו מהסירה לסיור במערות של הילידים (Taino) ראינו ציורי קיר שלהם על הקירות: ממש רואים תיאורים של סיטואציות כמו איש מפחד ומצביע על חיה, צורות שונות של חיות ועוד.
לאחר הסיור המרשים עצרנו באי שנקרא Cayo Leventado. שרצנו בחוף, שנרקלנו וראינו כוכבי ים!!! זה היה חלומו של אבישי! וואי זו חיה מהממת חבל שיחד איתה הגיעו החברות שלה – מדוזות קטנות
שדאגו לצרוב ולא פסחו על דביר נוה ואביגיל-הלל … המעניין היה שאף אחד מהשוהים בחוף לא היה נראה כמי שהמדוזות מגיעות אליו חוץ מאלינו
…
נו מילא… אחרי רבע שעה, ופינוק של פינקולדה sin alcohol הכל עבר חוץ מסימני הצריבות על הגוף 
..
אחרי שהסתיים הסיור בסירה, עצרנו לקראת שקיעה בגשר המרשים בעיר סמנה המחבר בין איים קטנים בתוך הים. ועוד יום גדוש עמוס ומהנה בחוויות הסתיים.
קמנו עייפים מהשבוע שהיה לנו ואביה לא היה במיטבו ( מחלת ה-PFAPA שלו הגיעה לביקור הקבוע שלה..) מה שגרם לנו להחליט על יום נחת.
נסענו לחוף Coson, קרוב ל-Las Terrenas.
החוף הוכרז כחוף הכי יפה שראינו (ומי שעקב אחרי מעללינו יודע שהתחרות לא פשוטה). חוף שקט, בתולי וכל כך טורקיז וצלול. כמה נחת! עצי קוקוס מכל כיוון, הגלים מתנפצים בנחת, בונים בחול ,נחים בערסל, נושמים ומודים לאל על עוד שבוע של למידה, של חוויות ,של שלווה ושל ביחד.
איזה שבוע עמוס ..לא יודעים לנוח.. מזל שיש שבת.
שבת שלום אהובים.
מה למדנו השבוע:
א. שעדיין לא למדנו לנוח. תמיד אנחנו מחפשים עוד חוף ועוד מפל לראות.
ב. אם זה מקרטע כמו גואגואה, מכיל מספר-לא-הגיוני-של-נוסעים כמו גואגואה ונוסע כמו גואגואה- בהחלט הגיוני שיפול לו גלגל באמצע הנסיעה…
ג. אנחנו תיירים! נפלנו למלכודות התיירים הכי צפויות ונהנינו מכל רגע (מחיר מופקע על סיור, תשלום על חניה בשום מקום ועוד).
איזה כיף לקרוא אתכם ואת מעלליהם, אין רגע דל
כמה הרפתקאות
תודה על איזכור כל המקומות המקסימים בהחלט עושים לנו חיים קלים להמשך
אתמול היינו בסלטו דה הלנה והזכרנו אתכם המון
מסלול שהייתם עפים עליו עם אתגרים אין סוף
איזה כיף לראות שבתוך כל התנועה גם מצאתם רגעי עצירה ( גם אם קטנטנים זו התחלה)