.חג החנוכה עובר עלינו בשמחה ובנחת.
איזו הרגשה נהדרת זו שלא צריך להתחנן לאיזה יומיים חופש מהעבודה ולקוות שזה יצא לפועל… פתאום הכל כך כך פשוט – יש שבוע שלם של חג שאנחנו יחד..
אומנם אנחנו רגילים כל כך שחנוכה מלא אצלנו עד תום בהדלקות נרות עם משפחה וחברים ויוצאים לטיול המסורתי בנגב ליומיים-שלושה עם אפלקרים ודגן..אבל לפחות קיבלנו שבוע שלם של חופש…
התארגנו לחג מבעוד מועד: הכנו מבצק מלח חנוכיות מהממות בביצוע יצירתי של הילדים שנהנו מהעשייה ומהתוצאה. נרות – לא בעיה למצוא פה – ליד כל כנסיה מוכרים נרות צבעוניים למריה הקדושה (מקוה שהם סולחים לנו על השימוש לצרכים אחרים…) וסביבונים אני קניתי בארץ מבעוד מועד.
עכשיו נותר לחפש אנשים שיהיו מוכנים להדליק איתנו נרות ולאכול את הספינג'ים המהוללים של אבישי ולביבות, גם את זה מצאנו! הזמנו את משפחת ניר שגם הם הגיעו לחרדין להדלקת נר ראשון וחגגנו היטב. היתה אווירת חג מהנה, פשוט תענוג לראות איך הילדים נהנים וזורמים עם אנשים ומפגשים וצ'יק-צ'ק מתחברים. זה כל כך מפעים אותי כל פעם מחדש וממש מרגישה שנתתי להם מתנה את האפשרות הזו.
בבוקר, אחרי שקצת למדנו, החלטנו להנות מאווירת העיירה בימי ראשון שלה. אכן, העיירה מלאה באנשים ואווירה כיפית. גם פה האומגה קיבלה את פנינו אלא שהפעם העזתי גם אני! (טוב, לא בכזו קלות… יחד עם אבישי ועם מדריך ואחרי שהילדים ירדו עלי שבטח הצעקות שלי יגיעו עד הארץ…) אבל היה שווה כל דקה!! כל כך נהנינו כולנו להיות בין שמים לארץ ,הנוף מהאומגה הזו היה מטורף – כל כך יפה פה זה לא להאמין. מיד אחרי התודה (כמובן
) הילדים שואלים אם אפשר שוב… אומנם רק 15000 פיזו לאחד (כזכור, בערך 13 ש"ח) אבל חינוך זה חינוך ואי אפשר לקבל הכל כל הזמן…
קולומביה בכלל וכאן בפרט ידועה בסוגי הציפורים הרבים שבה, אז המשכנו לנו והגענו לפארק Jardin de Rocas מקום קטן וחמוד שיש בו עמדות תצפית לציפורים המיוחדות שנמצאות פה. איך שנכנסנו ירד כזה מבול מטורף של גשם. זה היה הזוי ומזל שהיה איפה להתחבא מפני הגשם. כשהבנו שיש מעלינו קורת גג הרמנו את המבט ולפתע ראינו כי לציפורים הגשם הזה בכלל לא הפריע – פגשנו אותם בכל מקום אליו הסתכלנו ,מחזה מרהיב של ציפור הנקראת כרבולתן הסלעים- תרנגול האנדים, ציפור אדומה ושחורה יפיפיה היה תענוג לראות את הילדים מגדול ועד קטן חוגגים בחיפוש אחריה ונהנים לצלם בכל דרך אפשרית.
יום שני התחיל בטלפונים ועדכונים על הברית שהפסדנו. תחושה של שמחה ואושר מצד אחד ומצד שני מרגישה כל כך רחוקה ..לא פשוט בכלל להיות פה כשאתה יודע שכולם נפגשים יחד וחוגגים…ולא להיות עם הילוש נדב ונועם בזמן של שמחה ואור גדול שהביאו לביתם. אבל זה חלק מהחיים, לדעת שאף פעם אין תזמון מושלם לנסיעה כזו ותמיד נפסיד משהו בבחירות שלנו אבל נרוויח כך כך הרבה בבחירותינו…
ועוד נשוב ונעשה עליו בייביסיטר בשמחה.
אז ברוך הבא לעולם בארי ידידיה עוד לפני שתרגיש בחסרוננו נבוא ונחבק אותך..
היום שלנו התחיל בחיפוש אחר מפל…(כן כן, שוב אנחנו…)
יצאנו לדרך עם ג'יפ מהכיכר המרכזית ( גם כאן זו המונית שלהם…) בדרך באמצע שום מקום עוצרת אישה וגובה מאיתנו דמי כניסה. אל תטעו – אין דפי הסברים, אין מפה, אין דרך סלולה, יש שלט קטן ruta עם חץ (=הדרך)
וזהו אבל את הכסף היא גבתה בכל זאת. שטח פרטי ..
התחלנו לצעוד המסלול אמנם לא היה ארוך אך מאתגר מאוד. התחלנו להתבוצץ רציני בבוץ עם מה שהוגדר בפי בני המשפחה כ-" החלקבוץ" וכך הגענו למפל מרשים שהשפריץ עלינו מים לכל עבר בעוד אנחנו מבוצבצים לגמרי. אביה היה מבסוט לגמרי מההליכה. בכלל- כל דבר שיותר מאתגר ואנחנו חוששים שהוא יתבאס הוא מגלה הנאה מרובה ואתגר. אז הילדים היו מרוצים אבישי כמובן היה מבסוט ואני?! סהכ היה מפל יפה ובאמת מרשים ,אבל לפעמים שואלת את עצמי מה היה רע להשאר בכיכר עם איזה כוס קפה וספר טוב?!
אז אחרי יום טיול לא ארוך אך משעשע ביותר ואחרי שניקינו את הבוץ מעלינו ,מעל בגדינו ונעלינו. השארתי את אבישי עם טיגוני החג שהוא כל כך אוהב והילדים שגם אותם הוא מאוד אוהב.. והלכתי למלא את עצמי קצת במצברים לבד..
ישבתי לי בבית קפה, קראתי, כתבתי, חשבתי. היה זמן חשוב וטוב.בעיקר קיבלתי את ההחלטה לתת לרגעים האלה מקום וזמן.
סבתא וסבא היקרים חשבו כל הזמן איך אפשר לתת לנכדים שלהם את דמי החנוכה כהרגלם..
התיעצו איתנו ומכיוון שכל 100 גרם נמדד פה על הגב התלבטנו ..אז ההחלטה שהתקבלה זה יום טיול מתנה מסבא וסבתא ,שכרנו אופניים ורכבנו לנו בכיף ובנחת מגדול ועד קטן. פתאום נזכרנו כמה אנחנו מתגעגעים לרכיבה. היתה הנאה צרופה של נופים, של אתגר ושל יופי. טיפסנו לפסגת הגבעה הסמוכה לעיירה ושם כמובן חיכה לנו נוף עוצר נשימה ואיך לא… בית קפה משוגע.. אז כולנו התפנקו במשקה ושוחננו עם סבא וסבתא – שרנו יחד מעוז צור (בתקווה לא להבריח את כל יושבי בית הקפה …) הראנו להם איפה אנחנו נמצאים וממש כמעט הרגשנו שהם כאן
סיכמנו יחד איתם שזה היה אחלה מתנה לדמי חנוכה.
לעת ערב שבנו לכיכר לפרידה מהעיירה היפה שהתחילה להתקשט לכבוד חג המולד המתקרב. לא ידענו אבל בדיוק נקלענו לתהלוכה לכבוד מריה הקדושה… היתה תהלוכה עד הכנסייה זכינו לחוות איתם את המאורע. הקתדרלה קושטה היטב לכבוד החג ונראתה מרשימה ויפה. לא סתם זו תקופה של חג אורות בכל מקום… אחרי החגיגה ישבנו לנו בכיכר והילדים התחילו לשחק "דג מלוח". כמה מילדי העיירה ביקשו להצטרף וככה מצאנו את עצמנו יושבים וצופים בילדים שלנו משחקים בספרדית דג מלוח עם ילדים מהעיירה, תענוג צרוף לראות איך בכל העולם יש אותם משחקים ואיך ילדים זורמים ומצליחים להנות ולשחק עם ילדים זרים לחלוטין שלא מדברים את שפתם.
מדיין יפה לנו, התאקלמנו מעט בדירה וכהרגלנו בקודש ישר יצאנו לנוע..
נפגשנו לראשונה עם המטרו בשעת העומס, השתוממנו למראה העומס הבלתי נתפס וכמות האנשים שנדחפים בכל הכוח אל תוך הקרונות. חלפו כמה רכבות עד שהצלחנו גם אנחנו להידחס פנימה. גם כאן התגלו הקולומביאנים כחביבים ביותר ולמרות הצפיפות ההזויה ישר ראו שאנחנו עם ילדים ופינו לנו מקום לשבת..אז אחרי השוק הראשוני הספקנו לעת שקיעה לטייל בכיכר בוטרו – כיכר מלאה בפסלים של האומן בוטרו שהקו המנחה שלו זה פיסול של אנשים וחיות בקווי מתאר שמנים ,אני אהבתי סוף סוף מישהו מפרגן גם לשמנמנים ונותן להם להרגיש טוב… הצטלמנו כראוי והמשכנו בדרכנו לפארק האורות שם יש פסלים גבוהים המאירים כמו המוני נרות ברחבה אחת גדולה. נחמד ולא יותר מזה אבל ממש מתאים לחנוכה.. למחרת בבוקר יצאנו לסיור מעניין ומרתק של "קומנה 13" שכונה שעד לפני 20 שנה היתה בשליטת קרטלי הסמים ומוקד פשיעה. הסיור מספר על השינוי שעשתה השכונה ואיך הפכה היום לשכונה נעימה שאפשר לגור בה ללא פחד לצאת לרחוב. את הסיור העבירה לנו בחורה מדהימה שהיא ובעלה גרים בשכונה וזה מה שהם עושים היום. השכונה מלאה בגרפיטי של אומנות רחוב עם ציורים מרשימים ומרגשים. אחרי הסיור המרתק המשכנו לסיור עצמאי ברכבל של העיר שמגיע לשכונות הגבוהות ובעצם מחבר בין העיר לשכונות. ניצלנו את הרכבל בשביל להנות מהנופים המטורפים שרואים ממנו.
עוד שבוע נפלא עבר על כוחותינו.אוהבים אתכם ,חג חנוכה שמח! חג של אור וטוב
