בלוג

אחרי שארזנו הכל והענקנו את ביתנו הנאה והנעים לחברינו היקרים משפחת הרשקוביץ לשמירה לשנה התחלנו להרגיש מה זה להיות נוודים…
התכנון היה רק ל3 שבועות עד הטיסה …להיות קצת ביחידה של רייס ,להתפנק אצל סבא וסבתא בהושעיה בראש השנה, ולטוס.
אבל מהר מאוד הינו צריכים להפעיל את המנגנון שאנחנו לא כל כך מתורגלים בו של "לזרום" כי חברת אל על חשבה אחרת מאיתנו.. ספרד היתה אדומה ולכן הוחלט שהקוניקשן דרך שם לא אפשרי והטיסה בוטלה..התבאסנו..נלחצנו..חלקנו הזילו דמעה ואז נשמנו.. העברנו את הטיסה בדחייה של 10 ימים הסתכלנו על הטוב שבכך-עוד חגים בארץ(במסגרת קורונה אבל גם משהו..),והחלטנו להתחיל את המסע בארצנו היפה בימים שהוענקו לנו.

זכינו בשבוע מהנה אצל סבא וסבתא , שם הרגשנו תחושת בית אמיתי, וזכינו להנות מהם קרוב קרוב לפני שנה של געגוע.

ירדנו לנו דרומה בורחים מהאפשרות לבידודים ומנצלים את החופש שניתן לנו כבר ממילא ,סיבלטנו בית מושלם נעים וטוב(זה הזמן לומר תודה!) בישוב אלון טילנו,נפשנו ולמדנו .

התחלנו לראות,לחוש,להיות קשובים לעצמנו מה טוב לנו ,איך נעים לנו לנעביר את היום יום שלנו ,איך ומתי כדאי להכניס לימודים פרונטלים ועוד ועוד.

את שאר החגים האבים עלינו לטובה העברו לנו בהושעיה,בתקופה זו של הקורונה היה לא פשוט בכלל נאלצנו להפרד מכל כך הרבה חברים בצורה של ריחוק אנחנו וגם הילידם היה סופר מאתגר,לא פשוטה הידיעה שנפרדים מכל כך הרבה אנשים שאוהבים לתקופה בלי להפרד בחיבוק.

אז תודה רבה לכל האוהבים שפרגנו בפרידות,לכל המפנקים במתנות כל אחד פגע בול בדברים לטיסה,לכל המזמינים והמבינים את סירובנו,לכל אלה שנתנו לנו להרגיש בתקופה הזו שהינו בלי בית שביתם פתוח עבורנו בכל עת.

אין עליכם משפחה אהובה וחברים מדהימים נתגעגע בטירוף,ומודים לה' שזכינו בכם!

יאללה משפחת אבני מיה זורמים,

מי היה מאמין!?!?!.

שנסע בשלום ונשוב בשלום,אמן