יום שישי ראינו בתחזית שיש לנו כמה שעות טובות ללא עננות, לכן משכימים קום ויוצאים לדרך, לא לפני שיושבים על ארוחת הפנקייקים המסורתית.
לשמחתנו, נהנים לראשונה משמש נעימה! עולים ברכבל ולעינינו נגלה נוף יפיפה של קיטו ושל ההרים המוריקים מסביב. לא את כל המראות שאפשר לראות מהנקודה הזו ראינו, אך בהתחשב במה שהצלחנו – אנחנו ממש מרוצים.
מסתובבים לנו על ההר, נהנים מהנוף המשגע, מתרגלים גובה של 4000 (סבתא ואלקה חדשים פה…) ,נהנים כמו כולם מהנדדנה אל הנוף שהוצבה שם להנאה ולצילומים וכמו שהבטיחו, לקראת צהריים העננים מתחילים לכסות את ההר… וגם בזה יש הרבה יופי – מתכסים לאט לאט בעננים ומתחילים לרדת למטה לעיר שכולה שמשית ומאירת פנים.
חוגגים למטה בעיר בקפה משובח ושוקו.
אני ואמא שלי ממשיכות לסבוב בשוק הסופר תיירותי אך גם הסופר יפה ונעים של קיטו, נהנות מהצבעוניות והיופי.
חוזרים הביתה להתארגנויות אחרונות לשבת (הכנת עוגה במחבת כשאין תנור, נהייתה כבר הרגל מצוין שרכשנו..).
אחי אלקה נסע לסופשבוע לאיזור אחר, קצת לנשום את אקוודור לבד ולהנות מהיופי. (בכל זאת, 4 ילדים 24/7 זה לא אירוע פשוט…)
שבת של שלווה, של מנוחה, של משפחה.
כמה זמן עבר מהפעם האחרונה שהכנסתי שבת עם אמא..
היה כל כך מרגש להדליק נרות יחד (ממש יחד. לא שמנו לב ונותרו לנו רק 2 נרות..) ולקבל נשיקה לכבוד השבת.
יום ראשון בשש בבוקר יציאה, נוסעים ללגונת קילוטאה, אחד מהמקומות היפים ביותר של אקוודור.
הלגונה שוכנת בתוך לוע של הר געש (כבוי), למעלה בהרים.
השמש איתנו! ממש איתנו! הדרך יפיפיה, נופים של כפרים והרבה ירוק בעין. אפילו הר געש הקוטופקסי נראה במלוא הדרו.
אחרי 3 שעות נסיעה מגיעים ליעד.
שם יש כמה אופציות: ניתן לראות את הנוף מהתצפית, או לעשות סיבוב מעגלי סביב הלגונה של כ-10 ק"מ להנות מהנופים מסביב.
כמובן שבחרנו באופציה השנייה.
בהתחלה הנוף המשגע, הפריחה המטורפת (כמה סוגי פרחים וכמה צבעוניות לצד הלגונה המשגעת!) היה כל-כך כל-כך יפה אך בשלב מסויים מבינים שהדרך ממש לא קלילה ובתוספת של הגובה לא היה פשוט בכלל.הלכנו הרבה יותר לאט משחשבנו, אז לצד היופי המטורף היה אתגר לא קל עבורנו.
מזל שהיתה נקודה בשליש האחרון שהיה אפשר לצאת מהשביל ואבישי ודביר התקדמו להביא את הרכב.
העיקר שבסוף היום כולנו יצאנו בבריאות שלמה, בטוב ובשמחה על כל הטוב והיופי שכן הצלחנו לראות.
ובלמידה על מה מתאים לנו ומה נכון לנו ומתי צריך להגיד לא.
מזל שבדרך אפשר להתפנק בגלידה מגנום (אמוש ידעה לאיזה מדינה לבוא! גלידה כשרה אינה דבר מובן מאליו ולחובבת הגלידה יצא מושלם)!
חוזרים הביתה מותשים ועייפים ומחליטים שמחר מחליטים על מחר.
קמים בנחת ומחליטים להנות מקיטו, מדברים ששבוע שעבר לא הצלחנו בנחת ביום שמשי.
מגיעים למרכז העיר העתיקה. הכל שוקק חיים ונעים, מלא מוזיקת רחוב, הנאה צרופה להסתובב, יופי של בנינים, יופי של אווירה (מסתבר שנפלנו בדיוק על יום העצמאות (ה-200!) האקוודורי שחל ב24 במאי, בו הם מציינים את הקרב על פיצ'ינצ'ה, פה באיזור…) נכנסים לכנסיית Iglesia de la Compania de Jesus (בתרגום חופשי – החבר'ה של ישו). היופי שלה הוא בכך שכולה מצופה זהב. אכן מחזה מרשים ויפה ,אומנות משגעת. ממשיכים לשוטט ונכנסים לבית קפה ביתי, שמקריאה באינטרנט אמא שלי מצאה שיש שם גלידה מקומית עשויה מפירות טבעיים בלבד ללא חלב. בקיצור, בדיוק לדוסים שכמותנו. איזו גלידה שווה! טעמים מאוד קשה להעביר במילים.. חולפים במוזיאון נאה של קקאו ,גורפים כוס קפה ובדיוק בסיום היום, הגשם מפציע. ריצה קלה לאוטו, נכנסים רטובים ומחייכים היישר לביתנו הנעים. מעבירים את שעות אחר צהריים בנחת, הילדים מלמדים אותנו על אקוודור,על קו המשווה ויושבים קצת ללמידה, קוראים ,פילאטיס, נהנים מהיחד.
יום שני יוצאים לכיוון הר הגעש קוטופקסי, עננות מלווה אותנו עם השמש ואנחנו בחשש שלא נצליח לראות את ההר…
בכניסה מקבל את פנינו העובד של השמורה ומודיע שהעננים לא מכסים את המפנה הצפוני, אליו אנחנו נוסעים, היה נשמע מעט מפוקפק כאילו אפשר להזמין את מיקום העננים.. אבל וואלה! הבחור יודע על מה הוא מדבר…
ככה מצאנו עצמנו לוקחים טנדר עם המדריך הסופר מקצועי, מסביר הפנים והנעים, ויקטור. כולנו ביחד (כן כן, 9 נוסעים) ברכב, חלק מהחוויה לנסוע כולנו בטנדר מאחורה…
מתחילים לטייל בשמורה.לאט לאט ההר נגלה לנגד עיננו בשילוב משגע של צבעים: הירוק של הצמחיה, אבני הבזלת השחורים, צבע אדום של ההר הוולקני והשלג הלבן בקצה ההר …שילוב נדיר של צבעים.
מדהים.
הר הקוטופסי הוא לא רק אחד ההרים המרשימים של אקוודור, הוא הר הגעש המושלג הכי גבוה בעולם!
מגיעים עד מרגלותיו, מתפעלים מיופיו ,מכניסים שוקולד קליק שווה מארץ הקודש ,(בלי סלמונלה!) – חלק מחבילה שווה שקיבלנו מאחי וגיסתי האהובים ,נוסף לשלל הפינוקים מסבתא וסבא.
ממשיכים בסיור בשמורה דרך לגונה יפה עם תצפית טובה על ההר טיול קצר ולמוזיאון השמורה שמסביר בצורה מושקעת ויפה על הצומח והחי בשמורה, על ההרים סביבנו ועל הר הגעש.
ממשיכים למקום הלינה של היום: עיירה בשם Pujili. בדרך מחליטים לקחת את הכביש הארוך יותר כדי להרוויח נסיעה דרך כפרים ונופים, נהנים מהדרך ומופתעים שוב ושוב שחלק נכבד מהכפרים די שומם ואף מוזנח למראה, למרות הסביבה הנופית היפה. כמה פוטנציאל טמון בחובם של הכפרים הללו וכמה תחושת פספוס בעיניים המערביות שלנו.. מענין האם זה בשל קשיי היום יום, או מנטליות שלא משקיעה בחוץ.
כך או כך, הדרך יפה ומעניינת. מגיעים ליעד.
לעיננו נגלית אחוזה משגעת, מטופחת בטירוף עם גינה ענקית ויפה! הבעלים של המקום, פילו, מקבל את פנינו בפנים מאירות ובשמחה רבה.
הילדים נהנים מהמרחבים ומהכדור(!) ומשחקים כדורגל בשמחה רבה, שעות על גבי שעות.
ואנחנו? נהנים מהנוף הפתוח, המרחב והשיחה (האומנם עילגת אבל המהנה) עם בעל האחוזה
. בכל המרחבים פה הם מגדלים תירס, פטל ותפוחי אדמה ואפילו גבינות מתוצרת עצמית ,ואנחנו זוכים להינות מהטעמים של חלק מהטוב.
למחרת בבוקר, אחרי פתיחת בוקר בנחת, נהנים מהמקום ומהיופי וממשיכים לעבר העיירה באניוס שם נבלה את השבוע הקרוב. העיירה טובלת בהרים ירוקים ומלאה במסלולי יום, אטרקציות, אווירה וטוב. נשמע מבטיח, אז אנחנו בדרך!!
בדרכנו חולפים בלגונה חמודה שממליץ לנו בעל הדירה וממשיכים. קבלת הפנים בבניוס מעוננת וגשומה. לא מתרגשים. מחליטים להיכנס לדירה ואחר כך נראה… מגיעים, אבל הדירה עדיין לא מוכנה, אז מחליטים לעלות במעלה ההר למרות הכל ולנסות לראות משהו..מגיעים, אנחנו בתוך עננים עושים פיקניק צהריים. לאט לאט השמים מתבהרים, העננים נעלמים.
וואו!!
שוב לומדים שהסבלנות משתלמת.
השמש הגיעה במלוא עוזה והנוף עוצר נשימה. עושים סיבוב על ההר מגלים נדדנות אל הנוף (בחינם!), מתנדנדים ונהנים מהשמש! מורידים מעילים!!
חלקנו ממשיכים ברגל לעבר האטרקציה הבאה בתור ואבישי הנהגוס שלנו בשבועיים האלה, יורד עם האוטו לנקודה הבאה.
שם פוגשים נדנדה משוגעת שמעיפה אותך אל תוך הנוף מגובה משוגע באמת!
האמיצים אביגיל ואביה בלי התלבטות גוררים את אבישי לאטרקציה. בלי שהספיק לחשוב מצא את עצמו עם שני הקטנים האלה בין שמים לארץ. אחרי שהם חזרו בשלום וצעקו: רוצים עוד! רוצים עוד! ואפילו אבישי (ששונא כידוע לונה פארק) אמר: הלב עדיין דופק, אבל אחת החוויות!
אז…העזנו גם אנחנו.
טוב נו, שקשקתי, אבל החלטנו שקופצים (תרתי משמע) השנה ומנסים דברים חדשים, אז יאללה!!
וחוץ מזה יחד עם נוה ואלקה… מקסימום ניפול כולנו יחד.
יאללה – עולים!!
מסתכלת על אמא שלי שצופה בנו מהצד ובטח מעט חוששת: בכל זאת שני ילדים שלה באוויר ואז חושבת עלי שלפני רגע שלחתי שני ילדים שלי (ואיש) לאוויר, אז יאללה, משחררת!
1,2,3 ואנחנו באוויר!
אמאל'ה! תחושה משחררת! הלב למטה והאושר למעלה! כמה כיף, איזה נוף! גם יפה וגם מהנה!
נכנסים לאוטו מלאי אדרנלין ויורדים לעיירה.
מקבלים את הדירה, בעלת בית מתוקה מקבלת את פנינו ,דירה במרכז העיר (דירה מעט ישנה עם מדרגות מאתגרות אך מלאת אופי!) עם מרפסת הצופה היישר למפל! מארגנים את עצמנו, מתאפסים שוב על עוד דירה חדשה, שוב נוהל פירוק, נוהל הכשרת מטבח והפעם שותפים גם תני ואמא! כל פעם אתגרים חדשים והפעם מטבח עם כיריים אינדוקציה… לראשונה בכל מסענו… מצליחים לאלתר בישול עם סיר שלנו בתוך מחבת שלהם ובסוף-בסוף מצליחים לייצר ארוחת ערב…
אחריה – יציאת מבוגרים! למרות העייפות והגשם, יוצאים ורואים מעט את העיר. יושבים בבית קפה סופר חמוד עם נדנדות תלויות במקום כסאות..(נו, זה הקטע פה…). יושבים בנחת לשיח בלי כל היצורים המתוקים מסביב.
שוב השכמה בנחת, יוצאים למסלול חביב שעובר בין תצפיות על העיר מלמעלה – הליכה קלילה ויפה בתוך היער ככה 4 ק"מ עד העיר בחזרה. משם נוסעים למעיינות החמים. יש כבר נוהל – אם יש מעיינות חמים – אנחנו שם!
שורצים יחד מבריכה לבריכה בטמפרטורות שונות.
המקום רחוק מלהיות מפונפן אבל הנוף סביבו ,החום והיחד – מושלם!
מוכנים ומזומנים לסופשבוע!
עם כל חווית השבוע שהיו לנו התלוותה בעיקר תחושה אחת כל הזמן – תחושה של הודיה גדולה על כמה זה לא מובן מאליו שאמא שלי פה לידי, חווה איתנו מקצת השנה המדהימה הזו וכמה זה כיף מיוחד ולא מובן מאליו להינות ולבלות עם אחי תקופה ארוכה ביום יום. רק במסע כזה, כל-כך הרבה הזדמנויות חדשות נפתחות לנו והכרת תודה וטוב ממלאים אותי.
מה למדנו השבוע?
* להיות קשובים לגוף שלנו.
* לא צריך בכוח. צריך לדעת לשחרר ולעשות מה שמתאים ונכון עבורינו, גם אם זה לא התכנון המדויק שתכננו.
* הטעם של התירס הלבן שלהם (קרוי סתם choclo) מיוחד וטעים כשהוא טרי .
* האקוודרים הם אנשים סופר חמודים, נעימים ועם חיוך תמידי על הפרצוף
,
כל הקטע עם הנדנדה בין שמיים וארץ.
והנסיעה בארגז המשא של הטנדר.
לא ראיתי ולא מגיב…
כיף שכיף לכם