בלוג

כל שבוע שעובר מרגיש יותר עמוס בחוויות מקודמו…
השבוע החל מביקור ב- Santa Rose de Cabal,  סנטה רוזה נמצאת אף היא בעמק הקפה. קמנו השכם והבוקר התחיל חלק ונעים בנסיעה ממניזאליס לסנטה רוזה. היעד היום היה לבריכות חמות בטבע הנושקות למפל מים טבעי. הגענו לעיירה (שלא עשתה עלינו רושם מי יודע מה נעים…)  וחיפשנו את האוטובוסים למעינות החמים. כשראינו את השלט "information"  שמנו צעדינו לשם וזו בדיעבד היתה הטעות הראשונה של הבוקר … העובדת שם הודיעה לנו שהאוטובוס מגיע בשעה 12:00 ( השעה היתה 10:30) וגם שבימי ראשון צריך להזמין מראש מקום למעיינות, אבל אל דאגה! היא הודיעה, היא תעזור לנ! וככה, בספרדית עילגת שלנו ואנגלית עילגת שלה היא ניסתה לארגן לנו כרטיסי כניסה. מפה לשם ומשם לפה יצאנו ממנה אחרי חצי שעה בלי הרבה עזרה… הגברת שלחה אותנו למשרד תיירות מעבר לרחוב שהוא זה שיסייע לנו להגיע לשם… ושוב אותה רוטינה … אלוהים! אין לי מושג עד עכשיו אין נסחפנו לתוך זה…בסוף אחרי שעה שלמה של ברברת הגיע ג'יפ שהם הזמינו בשבילנו ויצאנו לדרך.. עם מסקנה אחת ברורה! הקולומביאניים נחמדים ואדיבים וברצונם לסייע אבל יעילים-הם לא…גם הקצב שלהם לא דומה לשלנו ,אז המסקנה העיקרית – לinformation לא נכנסים יותר ..לבד אנחנו מסתדרים מצוין…ובאיחור של שעה פלוס הגענו ליעד!!!
מזל שהיעד היה כל כך ,כל כך, שווה! איזה גן עדן… מעיינות חמים ושווים מפל משוגע בצמוד לנו ומזג אוויר שאף הוא היה לטובתנו לא קר מידי ולא חם  מידי בקיצור מושלם…

ביום המחרת נפרדנו ממניזאליס. הפרידה לא היתה קשה עבורנו שכן העיר לא משהו, בלשון המעטה, ומזל שהדירה היתה נעימה ושווה.. הנסיעה לעיירה Jardin היתה קשוחה ביותר, נסיעה של 4-5 שעות הפכה ל 7 בשל עבודות בכביש ( לא משהו חדש… אפילו בגוגל מפות הכביש מכונה עצור וסע…) הילדים היו מדהימים,  אפילו שיחקנו בצד הכביש 2 מקלות אבל הגענו מותשים… תכלס? היה קשוח. לפחות העיירה קיבלה את פנינו בנעימים. איזה יופי של מקום! עיירה מוחבאת ממש בתוך טבע משוגע. וואו! נושמים לרווחה ומרגישים שיהיה כאן נפלא. Jardin בספרדית זה גינה ואכן העיירה יושבת בתוך גינה עצומה של טבע מסביבה.
‏אתה יוצא מהרחוב והולך 10 דקות היישר אל נחל שוצף ובונוס של מפל ,ככה בערך מכל רחוב שתבחר לצאת ממנו. וכך היה. התחלנו את טיול היום שלנו להכרות העיירה באחד הרחובות בו יש "רכבל" יותר נכון קרונית מפוקפקת שנמשכת עם כבל (שמחובר לאיזשהו מנוע…) , כמובן שכל הפרטאץ' הזה גבוה מעל הנחל השוצף לו למטה…בכל זאת החלטנו לעלות בה בשביל החוויה.. אחרי שהגענו בשלום לתחנה העליונה בה יש תצפית יפיפיה על העיירה, התחלנו לצעוד לעבר 2 מפלים באיזור. בדרך אבישי אמר "איך מתאים לי עכשיו איזה בית קפה ואיזה בננה" לא עברו 3 דקות והנה לפנינו "בית קפה" הבן אדם אשכרה ביקש וקיבל..התיישבנו במעין בית קפה משפחתי כזה (כלומר בית של משפחה שמנסה להרויח כמה גרושים מממכר משקאות לעוברים בדרך). כמצופה, הקפה (שמכינים מהמטע המשפחתי) והשוקו היו דלוחים אבל האווירה משגעת! אב המשפחה , איש מבוגר, הראה לנו איך הוא קוטף את הקפה וכל תהליך היצור אצלו בחצר האחורית..כששאלנו אם יש איזה פירות שאפשר לקנות הוא אשכרה הלך וקטף לנו אשכול ענקי של בננות…אז אחרי שספגנו אווירה קולומביאנית ושילמנו 10 שח על כל הטוב הזה, המשכנו בדרך. אחרי 100 מטר, הופה! עוד בית קפה! הפעם נראה משהו מעוצב יותר ..לא ויתרתי על אופציות הקפה והחלטתי ללכת ולבקש קפה לדרך. בעודי דורכת במקום, אני קולטת באיזה מקום מטורף אני נמצאת ,מקום חדש לחלוטין עם מרפסת נוף משוגעת (!) לנוף של חרדין והסביבה ורשת ענקית לנוח בה על הנוף. יאללה, קראתי לכולם והחלטנו פשוט להתענג על המקום. מצאנו את עצמנו מזמינים שוב משהו לשתות ופשוט נהנים מהטירוף. ( אגב הקפה היה מושלם וגם הלימונדה הנסחטת במקום …ושוב 25 שח לכל המשפחה… היה שווה דמי כניסה). טוב, היתה לנו מטרה היום .. המשכנו למפלים! במפל Escondida היתה גם מערת עטלפים מרשימה עם מאות עטלפים (אני לא נכנסתי – אביגיל העדיפה לוותר ואני התנדבתי לבלות איתה בחוץ). המפל השני נמצא 5 דקות הליכה ממנו cascada del amor מפל האהבה ,פייר? המפל היה חביב לא יותר מזה..ובכל זאת שבנו לביתנו מרוצים מיום ההכרות עם העיירה וסביבתה

היום הצטרפו אלינו משפחת ניר שהגיעו אף הם לחרדין אותם כבר הכרנו בסלנטו וכבר שם נעשה חיבור מדהים עם 3 הבנות המתוקות שלהם.. וקבענו לצאת יחד לטייל במערת cueva del esplendor.  קמנו השכם ושמנו צעדינו לתחנת הגיפים בכיכר המרכזית שתקח אותנו לתחילתו של המסלול,טילנו בנופים משגעים בירוק אין סופי במפלים שאתה רואה מרחוק ואפילו אין להם שמות..פשוט זורמים להם במלוא העוצמה, בארץ כבר מזמן היו עושים מסלול אליהם, ונותנים להם שמות – נו, מתייחסים אליהם בכבוד.בנקודת הירידה למפל גובים ממך כניסה 20 אלף פסו( כ17 שח..) הכניסה כוללת מדריך שיורד איתך ושתיה לבחירתך קפה או מיץ (או כמובן המשקה הלאומי agua panela קורע פה מה אני אגיד לכם, ממה הם מרווחים, רק אלוהים יודע..)
הירידה למפל היתה יפיפיה והמפל עצמו? אמאל'ה! שוב, קשה לתאר במילים ותמונות… פשוט זרימה מטורפת לתוך חור בגג של מערה, משהו לא אמיתי בחיי ,כמה יופי! בחזור כמובן שהגשם קצת ליווה אותנו, נו בכל זאת שעת צהריים הגיעה. אבל בואנה הלכנו היום 11 ק"מ מגיע לנו על זה כבוד!

אבל כשהילוש הבטיחה שתקרא לו את הפוסטים בקול נרגעתי,בכל זאת כמעט שנה בלי להכיר את הדודה.
ולמיכל וחגי חברים יקרים ואהובים שסגרתם לנו את השבוע כמה אושר הסבתם בידיעה שאתם חובקים בן בריא ומתוק.( אתם יודעים איפה למצוא אותנו להמלצות לגידול בנים.. )

ומה למדנו השבוע?!?
*הקולומביאניים נחמדים מאוד ותמיד רוצים לעזור אבל לפעמים זה קצת יותר מידי… קצת חונק..כוונות טובות.

למרות שהמחשב שלנו התקלקל ונוכל לתקן אותו רק עוד שבוע לפחות, הפוסט הזה נכתב בדם יזע ודמעות בטאבלט. היה מאתגר…אבל איך אפשר לאכזב קוראים נאמנים ביום שישי?!